בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות יו"ט · סימן תקג
סעיף א
הג"ה וכן יכולה לבשל הרבה קדירות ולאכול מכל אחד מעט הפר"ח העלה מרש"י ותוס' דף י"ז ע"ב כדעת הב"ח דדוקא במינים שונים שדעתו באמת לאכול מכל מין ומין אבל אם זה שאוכל אין צריך לו כלל ואינו אכלו אלא להערמה אסור. והאמת כי משמע נמי הכי מהריב"ש ואולם לדברי רש"י ותוס' שמחלקים בין הערמה דרב אדא לבין הערמה דאסרה הברייתא באופן שאין ללמוד שום היתר הערמה דבישול מהערמה דרב אדא קשה הא חזי' שבדף י"א ע"ב כתבו תוס' בעצמם מערים ומלח וכן רגילים העולם שמערימין ואוכלים מעט מן התרנגולות ואוכלין הכבד הרי להדיא שמביאין רגילות העולם שלומדים היתר הערמה מדרב אדא ואילו מחליטין כדכתבו דף י"ז איך לא כתבו שטועים ושיש למנוע המנהג ובלי ספק אכילת כבד מתרנגולת אינה אלא בהערמה ללא צורך אלי' כלל דאילו בשצריכים לה אין צריכים ללמוד מדרב אדא וברייתא מפורשת היא ממלא אשה וק"ל ולא די שלא כתבו שטנה על הרגילות אלא אף מביאים ומיהו הר"ר שמואל הי' אומר וכו' הרי להדיא שמסכימים שאין ההכרח למונעם וע"כ הברור שהעולם סוברים דשפיר יש ללמוד מדרב אדא ואי משום הברייתא דבלבד שלא יערים מחלקים דוקא כהערמה שפרש"י שמבטל בהערמה שאולי יב אורחים ואינו אוכל כלל ממה שמבשל שהיא הערמה הניכרת משא"כ הערמה דרב אדא שלבסוף אוכל מהם וכן למדו מזה דה"ה להערמה דבישול כיון שאוכל ממנה הוי הערמה דלא מינכרה ושרי' אלא שהר"ר רבינו שמואל מחמיר וכתב דוקא קודם אכילה שאז הוא הערמה דלא מינכרה ולא אחר אכילה דהוי' בדומיא דהערמה דאורחים דמינכרא ואסור לכן אף שתוס' לנפשייהו דעתם כדכתבו בדף י"ז מ"מ לא רצו לימחות לבטל רגילות העולם מפני שיש להם על מה שיסמכו וזה נמי דעת ר"י שבמרדכי אפילו גבי אפי' אלא שבזה חלקו עליו, ולדעתי משמע נמי מהעיטור גופי' שמביא הטור (אף דמהריב"ש לא משמע הכי) לחלק בין קודם אכילה לאחר אכילה ובודאי לאחר אכילה האכילה גופה אינה אלא להערמה ומ"מ דוקא לאחר אכילה מפני שהיא הערמה הניכרת אבל קודם אכילה אינה ניכרת ושרי דאל"ה ליפלוג בקודם אכילה גופה כדמחלקו הב"ח ופר"ח וא"ר א"ו העיקר כמשמעות הב"י ומ"א ואין להורות איסור לאחרים רק לנפשו ראוי לבעל נפש להחמיר ודוק:
(סעיף הנ"ל ש"ע) מיהו אם עברה ובישל וכו' מותר לאכלו. פשטות לשון זה ודאי מורה שסובב על מה דמסיים אבל אחר אכילה וכו' דהוי הערמה מיהו אם עברה וכו' דהיינו שעברה ובישל בהערמה זו של אחר אכילה מותר וכן מבוארת דעתו בב"י שכתב וכן דעת הריב"ש בתשו' וכתב דמ"מ אם עבר ובישל אחר אכילה בהערמת אכילת כזית אין לו דין מערים לאסור עליו התבשיל אלא דין מבשל במזיד או בשוגג יש לו דשרי וכן פי' המ"א להש"ע אבל הפר"ח פי' הש"ע פי' אפילו במזיד וכו' אבל לא בהערמה והיינו מפני שבאמת יפה כתב שא"י לפרש דברי הריב"ש בזה שאם בשעת שחיטה הי' דעתו להערים ולאכול ממנו כזית הרי משעת שחיטה נאסר הבשר ואסורה באכילה. והדין עמו כי צ"ע כי מה שהוציא הב"י ממנו לדינא אי אפשר להכניס בלשונו וכן הא"ר העתיק לשון הריב"ש זה והוציא ממנו לכתוב מבואר מזה דכל שכונתו לאכול מעט ולא אכל נמי אינו אוסר. ואיני יודע שום רמז ראי' מדברי ריב"ש אלו ומכ"ש שאינו מבואר והראי' מט"ז שמביא ליתא כי לא כתב הכי אלא היכי שבהיתר בישל בלא הערמה ומודינא היכי דבישל מאכלים שונים על דעת לאכול מכולם ושוב נמלך ולא אכל מאחד כלום והותירו דפשיטא דשרי אבל היכי שבישל אך בהערמת אכילה והאכילה גופה היא ללא צורך אליו דעיקר התירו משום דהוי הערמה שאינה ניכרת פשיטא לדעתי שאם לא אכל דהוי הערמה הניכרת ואסור ואין דומה כלל לראי' הט"ז מאכילת מסוכנת דשם שרו החכמים כל שיש לו שעות לאכול אעפ"י שאינו אוכל מפני שמ"מ כל שיש לו שהות הברירה בידו לאכול ומפני הפסד ממון התירו משא"כ הכא עיקר ההיתר בהערמה שאינה ניכרת וצריכה האכילה. ומכ"ש בגוונא דהש"ע שהתיר בדיעבד אפילו אחר האכילה ודאי דכל דלא אכל היא הערמה האסורה וזה ברור דלא כהא"ר אלא כדכתב המ"א: