אור ברסלב

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות יוה"כ

הלכות ראש השנה

סימן תרו

סעיף ד

הג"ה משום קרי כתב המ"א ונ"ל דאפילו מי שס"ל דטבילה משום קרי אפ"ה אם טבל בערב ר"ה יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקים או עכורים עיין במשנה פ"ח דמקואות אין זה אלא חומרא בעלמא כי המתני' שמביא הוא רק טומאה דרבנן לתרומה כמבואר בהרמב"ם פ"ה מה' אבות הטומאה הלכה ט"ו. וזה כשיודע בודאי שראה מים חלוקים או עכורים אבל מספק לגבי טבילה כזו מהיכי תיתי דאילו כן בזמן שהחזיקו בטבילת קרי כולי שתא היו צריכים לטבול עשרה פעמים ביום כל אימת שהשתינו:

סימן תריב

סעיף ז

בטור איתא והא דבעינן שעור דוקא לחייב כרת או חטאת אבל איסורא בכל שהוא אבל מדבר שאינו ראוי לאכילה כתב אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא והקשה הב"י דמ"ש משתי' שפסק הטור דאפילו אינם ראוים אסור ותירץ דהראב"י לא מיירי אלא בפחות מכשעור ובודאי דהכי נראה מהטור והטעם כיון דפחות מכשעור אך איסורו משום דחזי לאצטרופי לשעור חיוב משא"כ דברים שאינם ראוים דלא חזו לאצטרופי ולבא לידי חיוב אף מותר לכתחילה (ולפ"ז יש ללמוד ממנו דה"ה לכל איסורי דרבנן החצי שעור מותר) אבל בכשעור אף דברים שאינם ראוים אסורים מדרבנן אך צ"ע מנא ליה הא דילמא נימא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו ועיין גיטין דף ס"ה ויראה שלמד ממה דדרש רב גידל אין הלכה כרבי ושוב אמר אימר דאמרינן וכו' וקשה טובא להמשמעות הפשוט דאימר דאמרי פורתא טובא מי קאמרי קאי אדיעבד כדכתב הב"י קשה חדא דא"כ מה פורתא דקאמר אי פחות מכשעור ת"ל דאפילו לרבי נמי פטור ואי ההוא פורתא היינו כשעור מה שעורא דפורתא ומה שעורא דטובא ואיך סותם הדברים גם קשה למה שאומר אימר דאמרי דיעבד לכתחילה מי אמר א"כ למה נ"מ דרש תחילה אין הלכה כרבי וכי פטורא דחיוב חטאת אתא לדרוש ברבים אף גם המ"א כתב מסברא לענין חיוב אין סברא להפריד בין רב למעט לכן הוכיח דהכי אזלו דברי רב גידל תחילה דרש לנ"מ דאין הלכה כרבי והוי דבר שאינו ראוי כדי למשרי פורתא דהיינו פחות מכשעור לכתחילה וכיון דחזא דמזגא ושתי הרבה איקפד ואמר אימר דאמרי דיעבד לכתחילה מי אמרי ואף כי דייקיתו בדברי שדרשתי לנ"מ לכתחילה היינו פורתא פחות מכשעור טובא מי אמרי ואימר דאמרי אף זה חי מזוג מי אמרי אמנם הב"ח מביא משמעות ממרדכי ואגודה כאילו הראב"י מתיר דברים שאינם ראוים אפילו כשעור ומוכרחים לדחוק הרבה אבל למשמעות הטור נראה דלק"מ ואף עולה בפשוט לפי' זה פסק הרמב"ם דאפילו בטובא פטור ועיין ב"י.

(סוף הסימן) מותר ליגע עיין מ"א כתב וע"ק בגמ' אמאי לא פריך בפשיטות מ"ש דבכל יה"כ מקריב ולא חיישינן שמא יאכל אלא ע"כ בודאי יה"כ לא גזרינן אלא הכי פי' וכו' ובמח"כ הוא פירוש משובש לענ"ד והקושיא מעיקרא לאו מידי הוא דאיך ס"ד שיבטלו חכמים בגזירתם כל מה שצותה התורה בעבודת יה"כ ואך פריך מנעשה אונן שכבר גזרו על הקרבת אונן שאסור מגזירה דשמא יאכל ס"ד דמש"ה אף ביה"כ נגזר ויקריב אחר במקומו המוכן לכך ומשני דמ"מ כיון דביה"כ לא איכ' למיגזר גבי' לא חשו לה וק"ל ועיין בת"י פי' הסוגי': סימן

סימן תרכא

סעיף ג

מברכין וכו' ונותנין לתינוק הנימול עיין בזה בספרי ק"ד סי' רס"ה.

סימן תרכד

הג"ה יש מחמירין עיין מ"א כתב ומ"מ צ"ע דליתבר משום סכנה דלא גרע מדבר הניצוד או נתלש בי"ט שאסור בשבת עיין סי' תקכ"ז למה שהעלתי שהעיקר בדעת הרמב"ם כדעת תוס' דבאפיה ובישול לא שייך הכנה ודאי דגרע מדבר הניצוד ונתלש דשייך בו הכנה אף לדעת תוס' כמבואר בדבריהם דף מ' במס' עירובין ומ"ש תו ומ"מ אם בישל דבר שא"א לאכול חי כגון דגים וכו' ועיין סימן תקט"ו ס"ד דברים אלו אין בידי להבינם כל עיקר דאטו היתר מהרמב"ם לאכול מה שאחרים בישלו לעצמם הי' דוקא פירות שמזה איירי סי' הנ"ל ומ"ש דגים או בשר שניהם צריכים בישול וגם טעמו בהאיסור א"י למה.

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה