בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר
הלכות חול המועד · סימן תקלז
סעיף ח
ואם עושה כדי לצוד דגים כדי לאוכלם במועד כתב המ"א לכאורה צ"ע וכו' ובעיני לק"מ דאטו אוסר כדי לאוכלם כולם אלא כדי לאוכלם ולא דוקא כולם אלא לאפוקי לצוד רק כדי להשאיר הכל לאחר המועד דזה אף לצוד אסור וק"ל:
סעיף טו
ואם אין לו מה יאכל וכו' אלא קוצר ומעמר ודש וזורה כדרכו והכא בגמרא בהברייתא איתא נמי וטוחן והש"ע משמיטו הכא משום שכבר כתב ריש סימן תקל"ג מותר לטחון לצורך המועד והוא מן ברייתא אחריתי והרמב"ם פ"ז ה"ו מעתיק ברייתא זו וטוחן מה שהוא צריך והדין פרטי דטחינה דברייתא אחריתי משמיט מזה נשמע דיניהם שוים ובסי' תקל"ג מבואר בשם תוס' ומיהו אין צריך לצמצם אלא עושה בהרוחה ומשמע דה"ה הכא יוכל לקצור וכו' הכל בהרוחה אך ראיתי בחידושי דף י"ב ע"ב כתב טוחנין קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ק"ל למה לי' למיתני שלא לצורך המועד אסור מרישא שמעינן לה וסברא נמי הוא ועוד לצורך המועד למה לי גדולה סיפא שאם אין לה מה יאכל קוצר ומעמר י"ל דבטחינה שרי' כל הצורך המועד אפילו בהרווחה גמורה ולא בצמצום ממש וכן בשאין לו לעשות בדבר אלא מלאכה אחת אבל לקמן שהוא צריך לקצור ומעמר ושאר מלאכות אינו עושה אלא כדי צרכו בצמצום כל מה דאפשר ובזה עושה כל מלאכה שבעולם ואפילו בפרהסיא ואפילו בהא ודאי אם לא ימצא מי שירצה לעשות לו בצמצום שאין רוצין לטחון או לקצור לו דבר מועט עושה אפילו הרבה מפני מועט שהכל לפי צורך המועד הוא וכך קבלתי ממורי רבינו נרו בשם רבינו הגדול רבו הרמב"ם עכ"ל והוא תימא הלא הרמב"ם משמיט כל עיקר דין טחינה בלחודי' ואילו ס"ל חילוק זה הי' לו לבאר. לכן מסופק אני אם לא הוא ט"ס וצ"ל הרמב"ן כי הספר משובש בטעות הדפוס הרבה. אף מסופק אני לפי זה אם הרמב"ם מודה להנאמר בש"ע תקל"ג דמותר לטחון בהרווחה כיון דהכא אך כתב כנ"ל וטוחן מה שהוא צריך וצ"ע: