אור ברסלב
בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות הריח › סימן ריז

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים· רבי מאיר פוזנר

הלכות ברכות הריח · סימן ריז

סימן רטז

סעיף א

הנכנס וכו' כתב המ"א כשמונח בחדר אפילו כונתו להריח אינו מברך (ש"מ הא בחנות אפילו אין כונתו להריח מברך דאל"ה מה אפילו הא אך זה הוא דחלוק חדר מחנות א"ו דבחנות אפילו אין כונתו להריח מברך דלא כהט"ז) לפ"ר לא משמע הכי מהרא"ש דז"ל פרק אלו דברים אמר ר"ה בשמים של בה"כ אין מברכין עליו מ"ט כל מידי דלאו לריחא עבידי לא מברכינן עלי' הא דאמרינן האי מאן דארח אתרוגא מברך מיירי כגון שלקחו להריח בו או לאכלו ולהריח בו אבל אם לקחו לאכלו והריח בי כיון דלא נתכוין להריח אין צריך לברך עליו. הרי נשמע מיניה דאילו נתכוין להריח בו אף שהאתרוג חשוב דלאו לריחא עבידא היה חייב לברך וכן כתב המ"א עצמו סי' רי"ו סק"ה דלאו לריחא עבידי ומ"מ כשנטלו להריח בו חייב לברך ומשמע מפני הכונה אבל כי דייקינן יפה כתב דהא חזינן דסתמו כל הפוסקים ואף הרא"ש בבשמים של בה"כ ושל מתים דאין מברכין ומשמע ברור אפילו אחד עומד ומכוין להריח נמי אינו מברך גם מה שמחליט שאתרוג חשוב לאו לריח עביד אי אפשר לומר משום דעיקרו לאכילה נברא דודאי כיון שהקב"ה ברא בו ריח טוב אף הריח נברא להנות בו בני אדם. אלא מפני שלשון הסוגי' האי מאן דארח אתרוג משמע אפילו האתרוג מונח במקומו ואחד בא והריח ממילא חייב לברך בזה הוקשה לו דמ"ש מבשמים בה"כ דכיון דלאו לריחא עבידי דהיינו שלא הונח שם מבן אדם כדי להריח בו בני אדם אין מברכין עליו וה"נ האתרוג במקום שמונח הא לא לריחא עבידי להכי פי' שנטלו כדי להריח או לאכלו ולהריח נמצא הונח מבן אדם במקום שמביאו אליו והוי לריחא עבידי אבל נטלו לאכלו והריח בו כיון שלא נתכוין להריח נמצא לא חשיבא נטילה זו עביד לריחא שהרי לא הובא למקום זה כדי להריח בו אבל חנות של בושם כיון שהונח שם מבן אדם כדי להריח בו בני אדם שוב כל מי שמריח בו אפילו ממילא חייב לברך כדמשמע לשון הברייתא והריח בו דמשמע ממילא דלא כהט"ז אלא כהב"ח והא"ר ודין המ"א נכון דאפילו במכוין כל שלא הונח שם להריח נשמע מבשמים של מתים ובה"כ דאין לברך: וא"כ הנכנס לבית ששורפין בו קאפע והוא נותן ריח טוב אף שעומד ומכוין להריח אין צריך לברך אבל אם לוקח גרגרים קאפע שרופים להריח בם ודאי חייב לברך כמו אתרוג:

איתא בטור כתב הרמב"ם ז"ל וכן המריח בכלים שהם מוגמרים אינו מברך לפי שאין עיקר אלא ריח בלא עיקר ולא הבנתי דבריו כיון שהוא חושב אותו עשוי להריח שכן משמעות דבריו וכו' וא"כ למה אין מברכין עליו אפשר שרוצה להשוות לריח רע וכו' ואינו דומה דהכא בהנאה תליא והרי נהנה וראוי לברך עליו עכ"ל הטור ואני אומר דברי הרמב"ם ז"ל הם ריח שיש בו עיקר שהרי ידוע שהברכות נתקנו מפני שאמרו חז"ל הנהנה בלא ברכה מעל ככה העתיק הרמב"ם ריש הלכות ברכות: ואיתא פסחים דף כ"ו אמר ר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה וריח אין בו משום מעילה והא תניא והמריח בה מעל אלא אמר ר"פ קול ומראה אין בהם משום מעילה לפי שאין בהם ממש וריח לאחר שתעלה תמרתו אין בו משום מעילה הואיל ונעשית מצותו ופרש"י קול ומראה אין בהם ממש ופטור לעולם וריח יש בו ממש בסממנין לפיכך חייב הרי מבואר דריח שאין ממש בסמנין הוא בדמיון קול ומראה ואין מועלין בו ואף דקול ומראה גופיה אין נהנין בם לכתחילה כדדייק הסוגי' מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא מ"מ הא חזינן שלא ניתקן מעולם ברכה על הנאת מראה וקול והיינו משום דלא חזו רבנן להוציא שם שמים אלא על דבר שהנהנה בו מעל וה"ה ממילא ריח שאין בו עיקר אף על פי שהנהנה והוא ברור:

תוכן העניינים

בית מאיר על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה