בית מאיר על שבת· רבי מאיר פוזנר
דף מו:
תוס' ד"ה והתנן הקשו קושי' ודחקו עצמם דלתירוצם קשה היכי דמי. דהא זה מוקצה ודאי דהאיך יעלה בדעתו שיזדקק לו חכם בעבירה. משא"כ כל הנהו דמייתי. וגם בתירוץ הגמ' דחקו עצמם במאוד בד"ה מי יימר. ובד"ה התם ע"ש ודוק. וכה"ג דחק עצמו הר"ן במס' ביצה ע"ש שכתב שכל הנהו מי יימר הם לאו דוקא והרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' י"ט. משום קושי' אלו כתב. דעיקר טעמי' דר"ש דאין רואין הוא משום גזירה דלמא ישחטן. וגוף האיסור שחיטה הוא אך משום מוקצה. כמבואר בגמ' הכא. אך דאעפ"כ קשיא לשיטתו. תינח נולד בו מום בי"ט. נולד בעי"ט מה איכא למימר יהא מותר לראות ולשחוט. וע"ש בהה"מ ובלח"מ. ודוק. והנראה לענ"ד חוץ מכבודם. כי בודאי בטלה דעתי נגדם. דודאי טעמי' דר"ש דאין רואין היינו משום דמחזי כמתקן. כמבואר ברש"י מס' ביצה. אך הא איתא במס' ביצה דף י"ח כלי שנטמא בי"ט מותר לטובלו ואף לטעמא דרבא דמחזי כמתקן. הרי דאפילו בכלים דהוי מכשירי א"נ ממש לא חיישינן למחזי כמתקן. מכ"ש באוכל נפש עצמו [וכמבואר ביצה ט' דע"כ לא פליגו כ"א () עיסה מעי"ט. אבל בי"ט בכל יום מפרשינן חלה]. וא"כ איפכא קשיא תינח נולד בו מום מעי"ט. נולד בי"ט מה איכא למימר. דהא לא הי' אפשר לעשותו מעי"ט. ומבואר דמה דקתני במתני' בכור שנפל לבור דאיירי בו ר' יודא היינו בנפל במומו כדהוכיחו התוס'. מ"מ דברי ר"ש שאומר כל שאין מומו ניכר. ודאי כללא כייל בין בנולד מעי"ט ולא ראהו חכם. ומכ"ש בנולד בי"ט דודאי לא הי' ניכר מעי"ט. וכדדייק לישנא דגמ' מס' ביצה כ"ו ע"ב. דלולא קושי' הגמ' פשיטא צריכא למימר הי' מפרש דברי ר"ש אך בנולד בי"ט ע"ש ודוק. וא"כ קאי קושי' הגמ' מדר"ש בנולד בי"ט. דבזה ע"כ טעמא דר"ש אך משום מוקצה ומשום דהוי תלתא מי יימר. ולולא כן הי' באמת מותר לראות לחכם. כיון דלא הי' אפשר לעשותן מעי"ט. ובשנולד בעי"ט טעמי' משום דאין רואין משום דמחזי כמתקן והי' אפשר לעשותו. ומשום כך אפילו עבר ובקרו אסור משום מוקצה כיון דהאי מוקצה ע"י ודאי איסור ואפילו לא הוי אלא חד דלא יזדקק לי' חכם אך דא"כ אכתי ק"ק בנולד בי"ט הוא ומומו עמו. דמשמע שם בגמ' ביצה ובכל הפוסקים דס"ל לר"ש דאין רואין אותו לכתחלה והכי פסקינן. וקשיא למה ואפשר משום גזירה דנולד בו מום בי"ט דדומה לו. וזה ודאי אין רואין משום דהוי תיקון דלא צריך לו. כי דבאמת אעפ"כ אסור משום מוקצה דג' מי יימר. ודוק. ואין להקשות לדברי א"כ מה מקשה הגמ' מחד מי יימר דמזדקק לה בעל או חכם. די"ל קושי' הגמ' אזלא. כיון דעכ"פ מוכח מדבריך דחשבת לי' למי יימר לגרום הקצאה מדעתו. ולר"ש לאצטרופי לג' מי יימר. א"כ קשיא ההוא דנשאלין דלא אתיא כר"י. דאפילו בחד מי יימר אית לי' מוקצה וק"ל. שוב ראיתי ששגיתי דהא ר' יודא ע"כ באמת לא ס"ל מוקצה ע"י מי יימר דמזדקק לי' חכם בהיתר דהא אמר ירד מומחה ויראה וצ"ע: