בית מאיר על שבת· רבי מאיר פוזנר
דף מה:
מי אמר ר"י הכי וכו' אמר לי' כלום עשוי'. אף דמבואר בב"י סי' ש"י דבכלי שמלאכתו לאיסור מודה ר"ש דאסור לטלטל מחמה לצל כ"א לצורך גופו ומקומו. מ"מ מדבעי מה לטלטולי סתם ופשט לי' לאיסור. ש"מ דאפילו לצורך גופו ומקומו אסר לי' כדין חצוצרות לר"י הכי יש להבין מדברי תוס' פ' ב"מ בסופו ד"ה הא ר' יהודא ע"ש ודוק:
והא אמר ר"נ מאן דאית לי' וכו'. זה לשון הרשב"א בחידושיו. איכא למידק והא ר"י הוא דל"ל כר"נ בההוא אוקימתא בריש פ"ק דביצה. דאיהו סבר דטעמא דביצה שנולדה בי"ט משום משקין שזבו ע"כ. ודחק עצמו ע"ש. ור"ל בהקושי' דהא ר'נרלא אמר הכי דמאן דא"ל וכו' אית לי' נולד. כי אם ליישב טעמי' דב"ש דאמרו תאכל. משא"כ לטעמי' דר"י פשיטא די"ל דסובר כס"ד דאף דמאן דל"ל מוקצה אית לי' נולד. ומה דשרי ב"ש היינו בעומדת לאכילה. ונראה לענ"ד ליישב דהא התוס' שם ד"ה קס"ד. מתמיה על הס"ד ודחקו עצמם לחלק וע"ש. וע"כ ודאי צ"ע מי דחקו לס"ד הכי ולהקשות קושי'. לימא בפשוט דטעמי' דב"ש דל"ל מוקצה ולי"ל נולד. ולא מחלקינן בין נולד לנולד. וע"כ היינו משום דקשי' לי' אי בתרנגולת העומדת לגדל בצים. וטעמייהו דב"ש וב"ה במוקצה פליגי א"כ לפלגו נמי בתרנגולת א"ו דאף ב"ה ל"ל מוקצה ומתיר התרנגולת. וביצה אך משום נולד אסרו. וכמבואר בהר"ן. ולכך ס"ד לדחוקי דלב"ה אף דל"ל מוקצה אית להו נולד. ולכך סביר' בפשיטות דבנולד כי האי ודאי כ"ע מודים אף מאן דל"ל מוקצה ודרך זה על דרך המבואר במהר"ם שיף. אך דרכו קצת רחוק מן השקלא וטריא דסוגי'. ור"נ בי' משני דנולד זה אינו משונה מכל נולד ואף הוא במוקצה תליא. ולא חש לאתקפתא דא"ה לפלגו בתרנגולת נמצא ממילא לאידך האמוראים דנדו מכח קושי' זו לתירוצים אחרינא. ולדידהו הקושי' מעיקרא ליתא דליפלגו בתרנגולת. כיון דאיירי בעומדת לאכילה. פשיטא דמה"ת לפלוגי בנולדים ולומר מאן דל"ל מוקצה אית לי' נולד. כדמתמיה התוס' שם בד"ה קס"ד. ושפיר מקשה הגמ' והאמר ר"נ כו' אף דלדידי' קשיא א"ה לפלגו בתרנגולת. מכ"ש דר"י וכל האמוראים דל"ק לדידהו הכי דמודה בזה לדבריו ולא מחלקי בנולד. וק"ל:
אמר לי' אביי לר' יוסף ואת וכו' ונפל מנרתא על גלימא ולא טלטלה מ"ט דכר"י ס"ל. וקשיא לי הא אין לך שוכח גדול מזה ולמה לא ניער הגלימא כמו בכר שיש עלי' מעות. בשלמא להמסקנא ניחא דמנרתא דחוליות א"א בניעור. דנמי יש החשש שתתפרק אבל השתא קשיא לי: