אור ברסלב

בית מאיר על שבת· רבי מאיר פוזנר

דף מה.

דף מד:

אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק. וכתבו התוס' דהיינו שמן המטפטף ופרש"י בד"ה כעין שמן שבנר קאמינא ולא משום איסור אנא משום מצוה דהואיל דהוקצה למצותו דשבת הוקצה לכל זמן איסור דליקתו ולא יותר דאין מצותו אלא בשעת דליקתו ומשכבה אין בו מצוה. אבל בסוכת החג מצותו כל שבעה והקצאתה כ"ז מצותה. ויש לחקור תינח בשבת דמשכבה אזלא מצותה דהא א"א לחזור ולהדליקה אלא בי"ט למה משכבה לא יהא בדומה דסוכה שנפלה דהקצאתה כל שבעה. אפילו נפל ה"ה הכא בשכבה בעוד לילה למה לא שייך זמן מצותו לחזור ולהדליק:

ואולם במס' ביצה דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה השתא כתבו באה"ד ותימא הא דתנן בשבת אין נותנין כלי תחת הנר בשבת וכו' ואין ניאותין הימנו לפי שאינו מן המוכן וסתם מה דרשינן מן הייתור ולא שייך לרבות י"ט. משמעו' דעתם דכל דין זה דאין ניאותין הימנו אינו נוהג בי"ט כלל. וכן מבואר יותר הלשון בספר שטה מקובצת. ובעניותי א"י למה. לא מבעי' למה דפסקינן כר' יהודא במוקצה מחמת איסור עד דלהכי פסקינן בהל' שבת דהאיסור הוא כל השבת בודאי אי' מ"ש י"ט משבת. הא בי"ט נמי הוקצה מחמת איסור כבוי אלא אפילו לר"ש הא בי"ט נמי שייך המוקצה דמצוה. דהרי בהלכו' שבת מבואר בשם הירושלמי דהנשים מברכות על הדלקת נר בי"ט כמו בשבת. ואף אי נימא דהתוס' חולקים על הירושלמי מכח קושיא הנ"ל דמוכח מתלמודן מדקאמר אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר בשעה שהוא דולק. וקשה תינח בשבת וכו'. אלא מזה הוכיחו דלא שייך בי"ט כלל מוקצה דמצוה מפני שבאמת בי"ט אין מצוה כלל בהדלקת נרות. מלבד דלא מסתבר. אף גם קשה ניהו דהתוס' פירשו בהמתני' דמה דתנן ואין ניאותין היינו אף לר"ש. מ"מ הא ודאי דכר"י נמי אתיא. ואדרבה לר"ש לא הוי לי' למיתני סתמא אין ניאותין דמשמע כל השבת. ולר"י הא ודאי אף בי"ט שייך מחמת איסור כבוי. הגם שבתוס' הי' אפשר לדחוק דכוונתם ולא שייך לרבות י"ט היינו משום דאין חידוש בי"ט יותר מבשבת כמו בנבילה. אבל כבר כתבתי דבהשטה מבואר פירושם פשוט דלא שייך אלא דוקא בשבת. הן אמת אילו נימא דלא שייך מוקצה דאכילה לבד בלא טלטול. שפיר צדקו תוס' בדבריהם דהא כל איסור טלטול נר בעוד שדולק אינו אלא מטעם דהכל נעשה בסיס לדבר האיסור דהיינו השלהבת כמבואר ד' מ"ז. וא"כ פשיטא דלא שייך איסור מוקצה דטלטול אף לר"י. דהא השלהבת גופא שרי לטלטולי בי"ט. ומדלא שייך מוקצה דטלטול. אף מאכילה לא מקצה דעתו ושפיר. אמנם רואה אני שהתוס' גופייהו כנראה נסתפקו בזה. שהרי בדף מ"ו ע"ב בד"ה מי יימר כתבו ואע"ג דפירות שנדרה מהן אינם מוקצים לענין טילטול דהא חזו לשאר בני אדם. מ"מ אית לן למימר מגו דאתקצאו ביה"ש מאכילתם אתקצאי לכולי יומא. א"נ מיירי כו'. משמע דבקושייתם ובהתי' א"נ סברי דלא אמרינן מוקצה לאכילה בלא טילטול. אבל לענ"ד התירוץ א"נ תמוה דמנ"ל להקשות מכח דמיירי. ויש לדחוק ע"פ הסתם נדרה דמשמע בכל אופן. עכ"פ מסתביר יותר תירוצם א'. וכן החליטו בדף מ"ג תוך ד"ה בעודן עליו לפרש יש מוקצה לחצי שבת היינו לאכילה ולא לטלטולי. עכ"פ צ"ע תמיהתם בביצה בהחלט. וגם לדינא לענ"ד צ"ע. אם דין זה דואין ניאותין משמן המטפטף שייך בי"ט כמו בשבת. כי בהל' י"ט לא מצאתי אותו מבואר. ואפשר דמ"מ סוברים בהחלט דכל דלא שייך מוקצה דטלטול אף מוקצה דאכילה אין בו. כמשמעות דבריהם ד' מ"ו בהתירוץ א"נ. ומה שכתבו תחלה מ"מ אית לן למימר מגו וכו'. היינו המקשן הזה דע"כ לא מקשה אלא למ"ד בביצה דף כ"ו יש מוקצה לחצי שבת. דאל"ה מה הקושי' דילמא איירי בנדרה בשבת. (הא האשה הזו ע"כ נדרה אחר כניסת ליל שבת דאלו מבע"י הא שוב אין הבעל מיפר בליל שבת דלא הוי ביום שמעו כמבואר בי"ד סי' רל"ד סעי' כ"א) וא"כ הא לא שייך מגו דאתקצאי בה"ש. א"ו דאך הקושי' למ"ד יש מוקצה לחצי שבת. ואליבי' כבר הוכיחו תוס' בדף מ"ג הנ"ל דכל עיקר יש מוקצה לחצי שבת לא ס"ל אלא לענין אכילה. והתירוץ א"נ כתבו נמי אליבי' לאידך תירוצם שם עיין ודוק. ועיין מ"א סי' ר"ע וסי' תקי"ד:

תוכן העניינים

בית מאיר על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה