בית מאיר על שבת· רבי מאיר פוזנר
דף מד:
תוס' ד"ה ומה נר. עיין פירושם במור"ם לובלין. אבל א"י מדוע לא למדו זכות על פרש"י בפשוט דודאי דייק מדנקיט אבל לא ישן. ואין לומר דמשמיענו חידוש במחמת מיאוס אפילו בלא יחדו. דהיינו נר חרס ישן. דסובר רש"י סברת התוס' לענין זה דנר חרס מיד שמשתמשים בו ונעשה מיאוס זהו יחודו לכך כיון דלא חזו תו לתשמיש אחר וא"כ אלו יחוד לחוד אוסר היה לו למשמיענו חידוש יותר יחוד לחוד. משא"כ למסקנא בנר של מתכות משמיענו חוץ מן הנר הדולק בשבת אפילו בלא יחדו כמו שמוכרחנין לומר אף לפי' התוס' דהחוץ לאו דוקא וה"ה הניח ויחוד אלא דמשמיענו בלא יחוד וק"ל:
תוס' ד"ה יש עלי' מעות אסור לטלטלה ע"כ במניח איירי דבשוכח וכו' ובמניח בשבת איירי וכו' וקשה וכו'. עיין מהרש"א ופ"י דחקו עצמם לפרש דמנ"ל לתוס' להוכיח דלא איירי בשוכח דילמא לעולם בשוכח ובטלטול גמור דאסור אפילו בשוכח ועיין בדבריהם. ואני תמה (תמה) אקרא. מאחר דברור כדכתבו דבמניח בשבת איירי א"כ ודאי אף אי איירי במניח שרי לנער. כיון דלא הי' עלי' בין השמשות. ולא נעשה בסיס. כדאיתא להדי' ד' קנ"ד ע"ב דשליפו קוטרי לא הוי מבטל כלי מהיכנו שיוכל להשמע הכח מתחתיו. ואלו הי' נעשה בסיס לדבר איסור איך אפשר לשמוט הכר. א"ו משום דלא הוי עלי' בה"ש לא נעשה בסיס. ומדלא נעשה בסיס הא שרי ג"כ לנער כמו בשוכח. דהא כל האיסור במניח אינו אלא משום דנעשה בסיס. וא"כ ע"כ אף אי איירי במניח לא איירי אלא בטילטול גמור. ועיין במ"א סי' רס"ה ס"ק ב'. וע"כ לומר דיש קיצור בלשון המ"א ור"ל דבהניח בשבת וגם הי' בדעתו להסירו בשבת. ומכ"ש דעתו להסירו מיד זה ודאי מוכח מן הש"ס דלא נעשה בסיס וכדאיתא שם בבהמאו"ר ולכן יפה השיג על הב"י דהרי הג"א נמי איירי בהניח בשבת תולה בדעתו שבודאי דעתו להסירו מיד ע"י הניער. משא"כ תוס' איירי במניח ואין דעתו להסירו. להכי סברי שפיר דנעשה בסיס במניח לדעת ישראל ע"מ שלא ליטלו כל היתר שבת דהו' בסיס. ועכ"ז צ"ע מה שכתבו וי"ל דאיכא לאוקמי וכו' דהוי כגמרו בידי אדם ועיין במהרש"א מה שהוא צריך לדחוק דגמרו בידי אדם מהני אף לבה"ש. ותיפוק לי' דמיד שהניח בשבת ע"ד להסירם בשבת דודאי אינו אלא בשוכח כדמוכח משלופי זוטרא הנ"ל: