בית מאיר על שבת· רבי מאיר פוזנר
דף ז.
ד"ה ורבא בלשון זה ואע"ג דהוי מקום מסוים בעמוד גבוה שלשה ורחב ד' וה"ה בגבוה י' ורחב ד' הוי מקום מסוים דהוי רה"י אפילו אין בגובה החור י'. וה"נ מבואר בהריטב"א עירובין דף י"א ע"ב סוף ד"ה שם כי פליגי מסיים ואין משלימים לר"מ לחלוק במחשבה להשלימו לד' על ד' דבהא סגי כיון שיש כבר בהכותל גבוה י' עד החור שעור גובה רה"י. והוצרך שם לדברים הללו לשיטתו בדבור הקודם דלענין שעור גובה לא' אף לר"מ חוקקין. כמו שהוכיח דמלמטה לא אמרינן חוקקין. וה"ה והוא הטעם מלמעלה ע"ש ודו"ק. עכ"פ זה ברור דבכותל גבוה י' א"צ כלל לשיהיה החור גבוה י' כדי שיהיה רה"י וזה לכ"ע באין חולק. ומה שהוזכר בהרי"ף הכא ובטור סי' שס"ג דבעי גובה החור י'. היינו בחורי רה"ר שהם למטה מעשרה שאז נידוני' בפ"ע. וצריך שיהי' בגובה החור י' עיין ודוק כי כל זה ברור כשמש. וקושייתו הוא פשיטא ל"ק כי משמעות התוס' אינו אלא מן הלשון בירושלמי דאמר בין יש שם ד' בין אין שם ד' ולא קאמר בין יש בו ד' ובין אין בו ד'. וזה משמע להו דדוקא שם במקום שהחפץ נח הוא דאין בו ד' הא החור גופא לצד פנים יש בו ד' וק"ל:
בא"ד ודוקא אותן שלמעלה מי' אבל שלמטה מי' אין בני רה"י משתמשים שם. הוכרחו לזה משום דקשי' להו דאלו למטה מי' נמי הוי כמפולשים חורי רה"י למה נאמר דוקא זרק למעלה מי' ונחה בחור כו' באנו למחלוקת. הא אף למטה מי' נמי שייך מחלוקת זו לכן אומרים דלמטה מי' במפולשים אינם נקראים לא רה"י ולא רה"ר אף לאביי דחורי ר"ה כר"ה דמי היינו דוקא בפונים רק כלפי חוץ אבל במפולשים אינם חורי רה"י מפני שרבים נמי משתמשים שם וחורי ר"ה נמי אינם אלא נידוני' כפי מדותיהם כמו לרבא בחורי ר"ה ממש. וא"כ דצריכים שעור גובה החור י' כדי שיעשה רה"י. אין לו שייכות לפלוגתת ר"מ וחכמים. דבזה אף לר"מ לא אמרינן חוקקים. מפני שאין כאן שעור גובה ג' ברחב ד'. כדאיתא ביומא דף י"א ע"ב בתוס' ד"ה ר' מאיר ומכ"ש לשיטת ריטב"א הנ"ל בשעור גובה תמיד אף לר"מ לא אמרינן חוקקים:
בא"ד ויש ליישב פרש"י וכו' דאל"ה הוי לי' למיפרך בהדי' וכו'. וצ"ע דהכל קשיא על אביי גופי' למה לא אמר בפשוט וכ"ת דלית בי' ד' למטה מי' אמאי כזורק בארץ. ונלענ"ד משום דדקדקתי בלשון הרי"ף שכתב והלכה כרבא. וכיון דלאו כר"ה דמי אי אית בהו ד' טפחים על ד'. משמע הא לאביי דס"ל דחורי ר"ה כר"ה דמי אף כי לא היו ד' על ד' נמי חייב הזורק ד' אמות בר"ה ונח בתוכם כאלו נח בר"ה על מקום ד' אף דבר"ה דבעינן הנחה במקום ד' י"ל ע"פ המבואר במ"ר הכא ד"ה ורב"א דטעמי' דאביי דאמר חורי ר"ה כר"ה. אף דהם כמו עמוד פחות ט' ורחב ד' דאינו אלא כרמלית משום דחור שני לפי שבני ר"ה מצניעין שם כליהם והוי לי' כתל גבוה ט' דמשוינן לי' ר"ה מפני שרבים מכתפין עליו. וכבר מבואר דלרש"י ור"מ עמוד () אפילו אינה רחבה ד' הוי דינה כרחב ד'. וה"ה להחור לאביי להכי חייב וא"צ לד' על ד'. ולהכי לא מצי למימר דא"כ בסיפא אמאי חייב. והדר מקשה מה הכריח לר"י לאוקמא בדבילה ולא בחור כל שהוא דלית בי' ד'. ומוכרח לבא מכח סתם מתני' ר"מ. ודוק: