אור ברסלב

בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר

דף פא.

דף פ:

אמר רב יהודא אמר רב ל"ש אלא בעיר אבל בדרך כו'. והרי"ף והרמב"ם השמיטו מימרא זו וכתב הב"י דאינו יודע טעמו של הרי"ף ור"ל דבשלמא הרמב"ם שפיר עבד כיון דאיהו אוסר אפילו בכשרים משום דס"ל דבעינן לדינא כשרים כגון ר"ח בר פפי וחבריו ואלי אין לנו. אבל הרי"ף כיון שהעתיק מימרא דר"י אמר רב הראשונה ש"מ דס"ל דרב לא לדינא קאמר כגון ר"ח בר פפי כ"א ממדות. חסידות וא"כ קשיא. והנלענ"ד לתרץ דהרמב"ם והרי"ף בחדא שיטה קיימו בזה דכשרים שהוצרך רב לאו פירושו כדפי' הר"ן בסתם בני אדם אלא בידוע ומוחזק בכשרות אך בזה מחולקים דהרמב"ם סובר שאף מה שלא החזקו עצמו למוחזק כ"א כגון ר"פ וחבריו הוא נמי מן הדין. והרי"ף ז"ל סובר שזה רק מדת חסידות. וזה נראה כדברי' מבואר לענ"ד בגמ' דאלו לפי' הר"ן ז"ל קשיא האיך ס"ד דגמרא לומר לימא מסייע ליה מדמסרו ת"ח דוקא מה בכך דבעינן כשרים הא סתם בני אדם נמי בחזקת כשרים כל שלא מוחזקו בפריצות ש"מ דכשרים מוחזקים בעינן. וזה אינו אלא בסתם ת"ח שהוא מוחזק בכשרות וא"כ מה יפה עשה הרי"ף שהשמיט מימרא שניה דרב דהא בגמ' איתא שהקשה לו רב יהודה לרב בעובד' דידהו והא מר הוא דאמר בכשרים ש"ד. ויש לתמוה אטו רב התירא אתא לאשמועינן הלא רב רק איסורא דפריצות אשמועינן וההיתר של כשרים הלא משנה שלימה היא והי' לו להקשות ממשנה מבוארת אבל אשה אחת וכו'. ואולם המהרש"א בח"א הקשה מאי מקשה רב יהודא הא רב נמי אמר דבדרך בעינן ג' והם בדרך הי' ותי' דעוד אחרינא הוי בהדייהו וזה רחוק מן הדעת בכוונת בעל המאמר ומשום ב' קושיות אלו סובר הרי"ף דהנהו ב' מימרות של רב לא הוי אלא כמו לישנא דאיכא דאמרי ושניהם יחד לא יצדקו דהא כיון דרב מצריך כשרים דהיינו השניים דוקא צריכים להיות כשרים אבל בחד כשר לא סגי ע"כ דסובר בחד אף דמוחזק בכשרות איכא למיחש כיון דלפני הפריץ דהיינו הסתם לא יתבייש הוי ליה כיחוד א"כ האיך אפשר לומר דבדרך בעינן ג' ומשום דילמא יצטרך אחד מהן להשתין א"כ בעינן בדרך שלשתן דוקא מוחזקין לכשרות דאלו בו מוחזקין ואחד סתם אכתי איכא למיחוש שיצטרך אחד מן המוחזקין להשתין וישאר מוחזק אחד עם סתם בהדי אשה וזה לא שפיר דמי וא"כ קשיא [מתני' דהאיך מוסרים לו ב' ת"ח נהי דהיו מוחזקים הא הבעל שהי' השלישי לא הוי אלא סתמא ואיהו ג' מוחזקים בעי אלא ש"מ דאי הא מימרא דכשרים לאו הא אידך מימרא דרב אלא דלא חיישינן כלל להא חששא ודרך עם עיר חד דינא אית להו ובשנים סגי. ולכך הקשה לו רב יהודא שפיר הא מר הוא דאמר בכשרים שפיר דמי וא"כ ע"כ דבדרך נמי בב' סגי אבל ממתני' לא הי' יכול להקשות די"ל הנ"מ בעיר כקושית המהרש"א וא"כ מדחזינן דרב משני לו על פי המימרא קמא דאמר רב יהודא בשמו ש"מ דהלישנא קמא עיקר ולכך השמיט מימרא ב' ודוק. ובעיקר הקושיא שהבאתי בשם המהרש"א ז"ל אף לשיטת הפוסקים דלא כהרי"ף נמי לא קשיא לפי המבואר בד"מ בשם הרמ"ה דדינא דרב לא נאמר אלא כשהולכים לשומרה אז יש חילוק בין עיר לדרך וע"ש כי ברור הוא. ואולם לדבריי הנ"ל לתרץ הרי"ף אני אומר דל"ל ההוא סברה של הרמ"ה ומה גם שקושייתי ממתני' דסוטה עדיין אף להרמ"ה צ"ע דהא שם לשומרה אזלו אם לא נאמר דס"ל כשיטת הר"ן דכשרים לאו דוקא כי אם בסתמו נמי סגי ודוק. ואולם כל מה שכתבתי לעיל לא יצדק כ"א בשנאמר שהרי"ף בשיטת רש"י עומד דמימרא דרבא דאמר בעלה בעיר ליכא משום יחוד היא דוקא ללקות אבל איסורא איכא וכן פי' הר"ן אבל לשיטת התוס' ודאי לא אזלו ואף לשיטת רש"י יש לפקפק ולומר דדוקא בעיר הוא דאיכא איסורא אבל בדרך כשהולך עמה אף הוא מודה דליכא למיחש כנ"ל. אבל שוב עיינתי וראיתי שהטיבו הדברים אשר דברתי ואפילו לשיטת התוס' דדוקא בעלה שהיא כשרה לו בזה הוא דליכא משום יחוד אבל בעלה שהיא אסורה לו כאחר לגמרי דמי וכן מוכח מדס"ד דגמ' לאתויי ראיה דכשרים דוקא מדתני ת"ח אבל אינש דעלמא לא ועל כרחך היינו טעמא דכולם נחשדו דעבדו איסורא ולא מתירא חד מחבריה משום דאיהו נמי עביד כמותו כמו שפי' רש"י גבי נשים. וקשה דנימא אכתי הבעל לא יניחנה לעבדה איסור עם השני והשני לא יניח אותו אלא ש"מ דבעל שהיא אסורה לו כאחר דמי וא"כ הדברים הנ"ל עולים יפה אף לשיטת התוס':

סוף הספר

תוכן העניינים

בית מאיר על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה