בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף פ:
לא שנו אלא בצלולים. לפי' רש"י הלשון דחוק מאד דאיפכא הוי ליה למימר ל"ש אלא בעכורים אז אדומים טהורים אבל בצלולים וכו' ולכן פי' הרמב"ם בהעתקתו דההוא ל"ש מהדר על הברייתא ל"ש דטמא אלא בצלולים. ופי' דאפילו בלבנים עכורים טהור דמנכר. ולצלולים קרי לבנים ולעכורים קרי אדומים:
שם אפילו תימא אבא שאול וכו'. מכאן יש לתמוה על הגהות אשרי פרק ואלו מגלחין שכתב שם על דברי ת"ק אא"כ הם קרובים של התינוק דמחמת אנינותי' תבר יצרייהו. והב"י והפרישה הביאה בי"ד סי' שנ"ג ולפום רהיטא הוא נגד הסוגיא דכאן. ונראה ליישב דמשמע ליה ודאי דאף הת"ק לא איירי אלא בשחדא מינייהי הוא אונן דאלו באב ואם משתעי קשה דתיפוק ליה דאשתו משמרתו ותו דהא קי"ל שאפילו בחדא מנייהו אבל מותרים להתייחד כמבואר סי' שפ"ג. ותו ליכא למימר ושתיהן נוחות להתפתות [וי"ל הואיל דבלאו הכי ליכא למימר דפליגי ודיברו בהוה באב ואם המתעסקי' עם התינוק]. ולכך נראה לי דלא לשוי' פלוגתא רחוקה ואבא שאול התיר אפילו בחדא מנייהו הוא אונן. ובזה אוסר הת"ק אבל אם כולם קרובים אפילו לא הם האב והאם כי אם אח ואחיות מודה דשרי ועם כל זה עדיין צ"ע דלפירושא של רש"י דמשום גזירה אוסר הת"ק ודאי דאין לחלק כלל: