בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף עח:
מאי אפילו שניהם מודים. לא מבעיא איהו דלא קים וכו'. אף דודאי לפעמים איהו נמי קי"ל כגון דידע שלא בעל אותה זה כמה מ"מ על הרוב ידבר אך אעפ"כ קשיא דממ"נ אם לא בעל אותה איהו קי"ל כמו איהי ואם בעל אותה איהי נמי לא קי"ל דהא אף שידעה שזינתה תחתיו מ"מ דילמא מבעלה נתעברה וצ"ע [והפשוט דאיהו מ"מ מסופק דילמא מעכו"ם נתעברה דקי"ל הולד כשר אבל איהי ידעה שעם ישראל זנתה והולד ממזר] ובדוחק יש ליישב ע"פ דאיתא ביבמות ס"ה הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה נאמנת מ"ט איהי קים לה כו' וא"כ משכחת לה היכי דאומר זה ממזר מפני שידענא שאינו בר בנים והיא גם היא אמרה כן דאז איהי יותר קים לה מיניה. והיותר נראה לדחוק דמתני' אתיא כר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין ואשה שזנתה תחת בעלה הוא מאז על הבעל בלאו כמבואר יבמות י"א ע"ב וא"כ היא קים לה שזנתה עם אחר קודם שנתעברה מבעלה והוי ממזר משא"כ איהו לא קי"ל כי אם בשלא בעל או בשראה שזנתה ובעל אח"כ וזה הכל לא שכיח:
תוס' ד"ה קידשה אביה. ע"ש היטב וקשיא לי על דבריהם הא לרב שאמר הרי היא בוגרת לפנינו הרי היא שריא למי שקידשה עצמה ומשמע ברור הא לשמואל דאמר חוששין לקידושי שניהם אסורה לשניהם וצריכה גט משניהם למשרי לעלמא. וקשה מ"ש לשמואל דמודה בקידשה אביה לחוד דאמרי' שמותרת לעלמא משום דמעמידין אותה בחזקת פנויה ואמרי' בצפרא בוגרת הוי' ומאי שנא השתא שקידשה היא עצמה למה לא נעמידה לזה שקידשה עצמה בחזקת פנויה וחזקת מותרת לו ותהא נמי מקודשת אליו ובגט ממנו לחודא תהא מותרת לעלמא וא"כ במה הן פליגי רב ושמואל. אבל אחר העיון לק"מ דודאי במה שמקשו תוס' דליפלגו בקידשה אביה בצפרא לחודא והיינו כשנמצאת אח"כ בערב בוגרת דליפלגו דלרב אמרינן מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת ושריא לעלמא. ושמואל יאמר דמ"מ אסורה שפיר כתבו דע"פ חזקת פנויה מודה שמואל דאמרינן מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ומותרת לעלמא אבל השתא דפליגו בקידשה אביה בצפרא והוא בעיר ואח"כ נבדקה ונמצאת בוגרת הרי דבשעה שקידשה עצמה אי אפשר לדון מדהשתא בוגרת שהרי אפשר דבגרה אחר קידושין אלו להכי אף ע"י החזקת פנויה אי אפשר להמציא שהיתה בוגרה בצפרא ושפיר אסורה לו לשמואל וחיישינן שמא בצפרא נערה היתה וגם בשעת קדושין עדיין נערה היתה ואסורה לו ולעלמא בתר שנמצאת בוגרת ויש לדון מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת מ"מ א"א לדון להעמידה בחזקת פנויה שהרי מ"מ מקודשת ממ"נ וכבר איתרע חזקת פנויה דידה ע"י קידושי עצמה שחלו אז מספק. ולפ"ז ניחא מה שהקשיתי בגיטין דף ע"ח ע"ב וכתבתי דאין. פי' לדבריהם בקדושין דאדרבה מזה נשמע מה שכתבתי דדבריהם ביבמות לאו דוקא ואפילו מפני מעלת יחוס ישראל מודו דלא אזלינן בתר חזקה רק היכי דשייך דאיתרע ואפשר לדון מדהשתא בוגרת וכו'. עיין ודוק היטב: