בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף סה:
אמר אביי. עיין בסוגיא זו בהר"ן מאריך ומביא שיטת הרשב"א והוא בתשובה נמי סי' רס"ה והוא שטת האחרונים החולקים על שיטת ר"ת ותוס' ולבסוף מקיים שיטת התוס' בדוחק גדול. ולענ"ד ראיה מבוארת לשיט' האחרונים דהנה הר"ן הוסיף לבאר בדעת התוס' וכתב וכן נטמאו טהרותיך שאומר בפניו נטמאו וכן המית ע"פ עד אחד וכו' הרי דמוכרחים להעמיד המתני' דהמית ע"פ עד אחד היינו בפניו ויוכל לידע אלא ששותק והרי איתא במס' תמורה דף כ"ח ורובע ונרבע מנלן וכו' אמר ר"ש אני דן ומה בעל מום שאין התראת שני עדים פוסלתו מאכילה הודאת עד אחד פוסלתו מהקרבה [רש"י דכיון דאמר חכם מום קבוע הוא פסול מהקריב] רובע ונרבע שהודאת שני עדים פוסלתו מאכילה אינו דין שהודאת ע"א פוסלתו מהקרבה ואם כן אלי נשאר ההוא דינא הא ודאי הוי הדין נותן אף לאומר עד אחד שורך נרבע שלא בפניך דהא ממקום שבא גבי מום אמירת החכם בפניו כשלא בפניו דמי דמה לעם הארץ לידע בדיני מומין אם מום הוא אם לאו ומה שתיקה כהודאה שייך לגביה וא"כ אף דדחי הק"ו ונדרש מן הקרא מסתמא על אופן דאיירי מן הדין נמי איירי הדרשא דקרא וצ"ע. ודע דזה אין להקשות בקיצור שהרי מחכם גבי מום נשמע דע"א נאמן בלא הכחשה אף במקום דלא הוי ליה לידע כנ"ל. די"ל שאני חכם שבלא דבריו כבר איתרע החזקת היתר דבהמה ע"י המום שנפל בו וגם זה הי' מקום לדחות הדין ק"ו אבל כנ"ל צ"ע. ודע ג"כ שלפום רהיטא א"י לפרש הק"ו שדן ר"ש על ע"א מחכם דזה גופא מנ"ל דחכם אחד מן התורה נאמן על מום דילמא באמת צריך ב' חכמים לראותו. שוב עיינתי וראיתי כי שגיתי בכל הנ"ל כי שם לא קאי כלל הק"ו שדן ר"ש על הנאמנות דע"א אלא זה מסברא נאמר ע"י שתיקה כדאמר אביי והק"ו לא דן אלא על עיקר דינא שיהא נרבע ידוע במקום שאינו במיתה מ"מ פסול למזבח ע"ש וק"ל: