אור ברסלב

בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר

דף נז:

דף נז.

תוס' ד"ה מה שלי. המהרש"א ז"ל כתב הלשון מגומגם דלא הוי להו למימר אלא שהשחיטה תועיל להוציא מידי מעילה כמו המיתה אע"פ שלא נזרק הדם ואני אומר ודאי לשונם נכון אלא שכוונתם צ"ע. ובמחילת כבודו המהרש"א שגג שמשמע מלשונו דרש"י ז"ל סובר דבשחוטי חוץ יש מעילה ד"ת וזה לא עלה על דעת התוס' לכוין בדעת רש"י אלא ודאי דרש"י ז"ל מודה דלית בהו מעילה ד"ת אלא דמ"מ אסורים בהנאה ד"ת. וכן הוא באמת בבהמות קדשים שמתו דהא ודאי שאסורים בהנאה ד"ת דהרי הן מן הנקברים כמבואר סוף תמורה ולכך הוכרחו התוס' להקשות דראיית רש"י ז"ל לזה שיהא אסור בהנאה משום דליכא זריקה למשתרי אינה ראיה דכמו דבהמות קדשים שמתו אף דליכא זריקה למשרי המעילה מ"מ כיון שמתו יצאו מידי מעילה. ה"ה די"ל בשחוטי חוץ אף דליכא זריקה לישרי האיסור תהני השחיטה להוציא מידי איסור האבר מן החי להיות מותר אף באכילה ומכ"ש בהנאה אבל כוונת קושייתם צ"ע דגבי מתה הבהמה מה שיוצאה מידי מעילה שם מבואר ברש"י הטעם דגזירת הכתוב הוא הואיל דשוב לאו קדשי ה' קרינא בי'. ומה שהזריקה מוציאה מידי מעילה היינו בקדשים כשרים דוקא אבל אם נפסלו קודם זריקה נמי יצאו מידי מעילה ד"ת אך מדרבנן הוא דאית בהו מעילה כמו אם מתה כמבואר ברמב"ם הלכות מעילה פ"ג וכולהו חד. טעמא משום דשוב לאו קדשי ה' אקרי אבל השחיטה כמו שלא מצינו שבשום אופן מתירו מאיסור הנאה ואפילו בשחיט' פסולה כמו נשחטה שלא לשמו וכדומה אעפ"כ הכל אסור בהנאה ד"ת כ"א ע"י זריקה כשירה הותר האיסור הנאה של קדשים ושחיטה אינה מועלת אלא לאיסור אכילה לבד כמו אמה"ח אבל לא לאיסור הנאה פשיטא דיליף רש"י שפיר כיון דשחוטי חוץ אין לה זריקה כשרה להכשיר האיסור הנאה מאין יבא ההיתר וצ"ע. ובדברי רש"י ז"ל מוכרח מקושית הגמ' דף הנ"ל ע"א ואי ס"ד מחיים אסורה הראשונה אמאי מותרת והיינו משום דנהי דמצינו דמיתה מוציא מידי מעילה היינו טעמא דלעיל אבל לאיסור הנאה מהיכי תיתי ודלא כפני יהושע ז"ל שדחק עצמו שם והלך איפ' בשטת התוס' ועיין ריש פ"ב מה' מעילה במ"ל שם ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה