בית מאיר על קידושין· רבי מאיר פוזנר
דף נז.
רש"י ד"ה כקדשים וכו' ולא פרכינן וכו'. עיין מהרש"ל והמהרש"א כתב על דבריו שהם דחוקים ולענ"ד אף בדוחק אי אפשר. והעיקר דכ' המהרש"א שבפרש"י הישנים אינם כלל אך מ"מ צריך יישוב קושית רש"י דנימא אי מה קדשים תופסים דמיו כדמקשה הגמ' בכלאי הכרם. וצ"ל דל"ק שהרי בסוף הסוגיא הוציא הגמ' דכל א"ה אינם תופסים דמיהם חוץ מע"ז ושביעית וממילא דאינם יוצאין לחולין. ומה דמקשה הגמרא בכלאי הכרם היינו משום דהוא גופיה קודש אקרי למ"ד זה ופשיטא דקודש אינו ממועט ע"י המיעוטי דע"ז ושביעית משא"כ עגלה ערופה דלא נקרא קודש אלא מדנאמר בו כפרה מקשינן לקודש שפיר אימעט דאינו תופס דמיו ממעוטי הנ"ל או משני כתובים. וא"כ אפשר על צד הדוחק לקיים הגירסא שלפנינו ולבארם ע"פ הדברים הנ"ל ודוק:
שם תוס' ד"ה שחטה וקשה כי נמי כו' תאמר מספק. אין להקשות הלא מבואר בריש נדה דהיכי דליתא לדבר חזקה המתנגד אמרינן כאן נמצא כאן הי' מקודם ומשמע התם בהסוגי' השטה אפילו לקולא יש לסמוך על זה והכא ל"ל דאיירי בעופו' שלא חיו עדיין י"ב חודש וגם לא הטילו בצים באופן דל"ל חזקה. וגם לשיטת התוס' שם לא חשוב בלא זה חזקה כיון שלא הי' מבוררת די"ל כיון על שעת לקיחה אנו מסופקים הוי מרשות לרשות דאדרבא לא מחלקינן לומר כבר הי' ברשות א' וק"ל: