בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר
דף צא.
תוס' ד"ה שהי' וי"ל כו' כשעת מציאתן קשיא לי הא איתא בעירובין ל"ה ובנדה ב' תוס' דמההוא טעמא לא מטמאין חכמים בנגע בלילה ולמחר מצאו מת כ"א לקדשים ולא לחולין. ונראה מדברי' התם דלפ"ז ע"כ ההוא סברא אינה כ"א חומרא דרבנן אבל מדאורייתא מוקמינן אחזקת חי והראי' מנדה דלחולין אפילו ברה"ר טהור וע"ש א"כ האיך יביא כאן חולין לעזרה. ועיין בט"ז יו"ד סי' שצ"ג. וכבר כתבתי שם בצדו שנעלמו ממנו דברי תוס' נדה ועירובין ולדברי הנק"ה שם דכתב הכא הואיל ואיתרע בנפילת גל שאני. אפשר דל"ק. אבל א"כ העיקר חסר בדברי'. ותו מי ברור לנו דאיירי שנפל עליו גל שהי' בנפילתו כדי שימות. ותו קשיא לי תיפוק לי' דמשמע שהיום נפל גל על אדם חי והא מודים חכמים דבנבדק מערב דטהור ולא אמרינן כשעת מציאת' והכל לנק"ה ניחא. ונראה לענ"ד ליישב דבריהם דהא בל"ז קשה מה מקשו הכא. הא לעיל דף פ"ט ד"ה ואלו פסח הקשו ותירצו ומסיימו כי כבר רובם עשו פסח וא"כ הכא קשיא דלא מקשו מידי דמייתי ומתני ע"י דיעבד א"כ בגל ארוך מדוע פטור [די"ל גל ארוך ס"ס ולהכי פטור ועל פי קושית התוס' ודוק] וזה בל"ז קשיא לדבריהם דלעיל ובע"כ לומר דהכא נמי כיון דאיכא חזקת טהרה לההוא גברא מוקמינן לי' בשעת שחיטה בחזקת טהור ופטור מדאוריית' ולכן שפיר אינו בדין שיביא מדרבנן ע"י דיעבד וא"כ ה"נ קשיא להו הכא אפילו בעגול נימא דמוקמינן לי' בשעת טהור והמת בחזקת חי וע"ז משני כיון דכל הטומאו' וכו' ר"ל דחזקה זו מדהשתא מת נהי דלגבי חזקת חי הוי כמו חזקה מול חזקה ואפשר דלחולין עדיפא חזקה קמייתא מ"מ כיון דעכ"פ לקדשים טמא ש"מ דאיתרע חזקה קמייתא ולכן שפיר מייתי למתני ע"י דיעבד ודוק. ואולם בפי משניות להרמב"ם ראיתי לשונו כתב ומפקח בגל הוא החופר בגל ומחפש שם מת להוציאו וכו' כי אפשר ימצא שם באותו גל מת ויטמא כו' ואולי שלא ימצא שם מת. לענ"ד הברור שלא מפרש כפרש"י ז"ל כ"א שנאבד לו מת גמור ואינו יודע מקומו אי' ומחפשו להוציאו. וביותר מבואר לשונו הכי בהלכותיו שכתב בפ"ו מהלכות ק"פ הלכה י' מי שחופר בגל לבקש על המת כו' אם נודע לו בודאי שהי' טמא בשעת שחיטה כו'. הרי בהדיא שכתב לבקש על המת דמעקרא משמע ואף דהרמב"ם ז"ל כנראה בהלכותיו מאבות הטומאה בהעתיקו דין נגע בא' בלילה לא ירד לחלק בין חולין לקדשים כדחלקו תוס' מ"מ נראה שמיאן בפי' רש"י ז"ל משום קושייתו השני' דהא הוי כמו ראוהו חי מבערב ועדיף מיני' משא"כ לפירושו הכל ניחא. ולכן נמי סתם שמייתי פסח ב' בלא תנאי כדמסיים אם נודע לו שבודאי טמא. ודוק כי בכ"ז נדחה לענ"ד ראיות הט"ז בי"ד הנ"ל: