בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר
דף צ.
אמר רב יהודא אמר רב שוחטין וזורקין על טבול יום וכו' עיין בהרמב"ם פ"ו מהל' ק"פ ובכ"מ שם מה שדחיק לשנויי אליבי' פי' סוגי' זו. וכ"ז הוכיח הרמב"ם מפי' הקרא שהוקשה לו קושי' התוס' ד"ה שחל שביעי למה אמר להם וכו' וניחא לו דבטמא מת אף שטבל והוזה מ"מ אין שוחטין וזורקין עליו משא"כ בטומאת שרץ וזב וכל הטמאים דוקא קודם שטבלו אין שוחטין עליהם אבל בתר שטבלו שוחטין עליהם כמבואר בדבריו שם הלכה ג' וא"כ תימא לי הא בדף ס"ז מסקינן דלא ידעינן דינא דאיש נדחה ואין צבור נדחין ולא אמרינן הא צבור כלל כלל לא אלא מיתורא דלנפש למה לי דהא אף שאר טמאין נדחין ואם איתא כדעת הרמב"ם הא הפסוק הזה נאמר אך תשובה לשאלתם שהי' כבר מוטהרים בטבילה והזאה ולכן רצו לשלוח קרבנותיהם והורה להם שידחו ופשיטא דמוכרח לומר לנפש דוקא הא זבין באופן זה לא נדחו אלא עבדו בראשון ולעולם נימא איש נדחה הא צבור כלל כלל לא. וצ"ע בספר מזרחי שנדמה לי מאריך בענין זה. ואולי כבר הרגשתי. שוב עיינתי בהמזרחי וראיתי שאדרבה לדבריו הקושיא יותר עצומה ע"ש פ' בהעלותך: