בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר
דף פג:
מסיק הגמ' דהגדין הנאמר במתני' היינו גיד הנשה. וקשה לי מזה על רב אשי במס' זבחים דף צ"ז ע"ב דמשמע מיני' דלא יליף משבירת עצם מפסח שבדף פ"ה הכא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וע"ש בזבחים בתירוץ אלא משום דמקדש עשה הוא. א"כ הכא למה לא ידחה עשה דואכלו את הבשר הל"ת דאכילת ג"ה וצ"ע:
שם אמר ר"ח לא נצרכא אלא לגיד הנשה ואליבא דר"י תימא לי למה לא ידחה העשה דאכילת פסח הל"ת דלא יאכלו ג"ה. ובזבחים דייקו דף צ"ז ע"ב דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש משבירת עצם. וזה שפיר הוי ל"ת שבמקדש אבל גיד הנשה הא לא הוי ל"ת שבמקדש ומה בכך שהעשה הוא במקדש אדרבה יותר יש לה לדחות כדמקשה בתר הכי על שריפת נותר בי"ט דלידחי עשה שבמקדש ל"ת פשוטה. ואולי י"ל כמו דמשני הירושלמי דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת שאחר הדבור ועשה דאכילת פסח עשה דלפני הדבור. ואכילת ג"ה בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו אבל מ"מ קשיא דהא לר"י אף ג"ה ל"ת דלפני הדבור הוא כמבואר במתני' בג"ה וצ"ע. וכמדומה כבר הרגשתי בקושי' זו בפנקס זה אבל מפני שא"א לי למצוא על שעה חזרתי ורשמתי. שוב הראו לי שהקושי' כבר נאמרה בספר שאגת ארי' דף פ"ד והניחה בצ"ע. והעיקרי נלענ"ד דלק"מ אחרי דגלו לן קרא ממשקה לישראל מן המותר לישראל דאפילו לעולה אינו רוצה הקב"ה בהקדישו לעולה כדאיתא בפ' ג"ה ממילא בהקדיש קרבנות לאכילה מעיקרא לא חל עליו קדושת קרבן לאכילה ולהכי מקשה הגמ' בפשיטות ריש פ' גיד הנשה משום דאקדשי' פקע ני' איסור ג"ה מיני' דאחרי שהגיד אין קדושת אכילה חל עליו ממילא קים לי' בלאו דלא יאכלו ולא שייך כלל העשה דתידחי דאין שום מ"ע באכילתו דבהקדש זה לא רצה רחמנא ואין עליו אלא קדושת דמים כמקדיש בהמה טמאה. ולהכי לס"ד יש בגידין בנ"ט מבואר שם בפ' ג"ה דחייב משום הקדש. דהיינו הקדש דמים אבל הקדש אכילה מעולם לא חל עליו כמו שאינו חל עליו הקדש עלייתו לעולה ודוק: