אור ברסלב

בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר

דף כח.

דף כו:

תוס' ד"ה מחמת דבר אחר מנין. לכאורה משמעות חילוקם בתירוצם. דיש חילוק בין עיסה שנילוש ביין. דזה לא הוי כ"א נוקשה. משא"כ בשכל העיסה נילוש אך במים אלא שנתחמץ ע"י דבר שהוא מי פירות. זה חמץ גמור הוא. וז"א דהא בהדיא איתא במנחות דף נ"ג דבנתחמץ בתפוחים לא הוי אלא נוקשה. וגם אין לחלק במינם דלאו כל מינם שוים כמו שהבין הפ"י דף ל"ה ע"ב. ע"ש במ"ש באמצע דבור התוס' ד"ה מי פירות. בציון וקשה לרשב"א, כי חלילה להענות על הדעת פי' זה בדברי'. והעיקר כמו שביארו התוס' דאיירי בנתחמץ בשמרי יין שמייבשין אותן בתנור תחילה דכיון דנעשה יבש וכלה ניהן לחלוחית היין שפיר לא הוי כלל מי פירות וזה ברור:

שוב ראיתי שאפשר אף הפ"י ז"ל ירד לפרש הכי דברי התוס' דמטעם שהשמרים יבשים לא הוי מי פירות ואעפ"כ הוקשה לו דא"כ אף י"ל דאיכא מיני אחרינא. אבל עם כ"ז לא ידענא כלל מה הוקשה מחומץ האדומי דהא חומץ האדומי אלולא נשרו מקודם במים פשיטא דהוי ממש עיסה שנלוש ביין ואם יש תערובת יין ומים ומשימים בהם שעורים יבשים היינו ממש עיסה שנלושה ביין ומים שמפרש ר"ת דלא הוי כ"א נוקשה ולא גמור. ולכן הוצרכו לומר ששורין אותם תחילה במים. אבל הברור שהתוס' סוברים דבמינים לחים אין לחלק והכל בכלל מי פירות. ולכן פר"ת דאפילו ביצים שנסתפקו בהו רש"י ז"ל דחשיבו מי פירות. אבל שמרים שנתייבשו דשוב הדבר גוש של השמרים פשיטא דלא הוי בכלל מי פירות והיינו מחמת דבר אחר. והכי מבואר להדיא לחלק בהגה"ה רא"ש פרק אין מעמידין דף ל"ד שרבינו אפרים התיר מכח זה עיסה שנתחמץ בשמרי יין אפילו לחים משום דע"כ החמוץ אינו גורם היין שבתוך השמרים. דהא מי פירות נינהו כ"א השמרים והם לא הוי כלל תוך האיסור. ואמת שבהרא"ש וטור לא ניכר היתר זה כלל בשמו. והיינו משום דסוברים דלא התיר כ"א ביבשים משא"כ בלחים אף גופם אסורים. אבל בזה ברור דעת התוס' דהכא מסכימים לדעתו שגוף השמרים שנתייבשו מאחר שכלה הלחות שבהם שהוא מי פירות. שוב לא הוי מי פירות עם מים שאינו אלא חמץ נוקשה כ"א חמץ גמור שהוא בכרת. ומה מאוד יש לתמוה על הח"י בסי' תמ"ב שהביא דברי הגה"ה הנ"ל. ודחה אותם בשתי ידים. ומטעם דלעולם גורם היין החימוץ. ומה שמפ' אין מחמיצין ביין בלא מים אבל עיסה שיש בו מים אדרבא הם ממהרין להחמיץ. ומכח זה משמעות לשונו שם ששופט דכל שמרים ואפילו נתייבשו אם חימצו בהן נמי מי פירות נקראו. ולא הוי כ"א נוקשה. וזה ודאי אינו כמבואר הכא בתוס'. וגם מה שדחה דברי ר"א לענ"ד נמי אינו. דהר"א הכי דן כיון שלא נרגש טעם היין בעיסה אין לאסור העיסה. ואי משום דבר המעמיד. ע"ז דן דהא עיקר המעמיד ומחמיץ אינו אלא מכח השמרים עצמם דהיתר הם לדעתו דאי מכח היין שבהם. הא קיי"ל דמי פירות אין מחמיץ דניהו דעם מים ממהרים להחמיץ היינו נוקשה דהוא חמץ גרוע. וכיון דחזינן דהעיסה זו שמחמצים בשמרים לחים והוא טוב ע"כ עיקר חמוצו בא מכח גוש השמרים והיין או הקיוהה שבהן בטל במיעוטו עד שמכח זה לא הוי העיסה נוקשה. ונמצא דעיקר המעמיד מגוף השמרים דהתירא לדעתו אתיא ושרי. ודוק כי לענ"ד צ"ע על הח"י שלא הרגיש בדברי תוס' דהכא:

תוכן העניינים

בית מאיר על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה