בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר
דף ה:
ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה עפרש"י. ועיין פ"י מה שהקשה מפרש"י לקמן ומס' ביצה. דאף ליתן לכלבו נמי מלאכה הוא בדבר שצריך ביעיר. ודחק עצמו ואפשר ליישב דהא בל"ז קשה הא לפרש"י אף לר"י אח"ז איסורו השבתתו בכל דבר. כמבואר דף י"ב ע"ב ובעל כרחינו לומר דניהו דר"י לפי האמת דתשביתו בערב פסח קאי מוקי להלימוד מנותר דוקא אשעת היתר [ועיין נמי בספר פ"י דף י"ב בתוס' ד"ה אימתי כי דבריו מבוארים יותר ומוכרח משם נמי דברי] שאז לאו קולא הוא לגבי' שאם לא מוצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל כדאקשו לי' החכמים משום דהא הברירה בידו אז לבטל. וגם עדיין אינו עובר בבל יראה. והחכמים דאקשו לי' ע"כ הכי אקשו לי' דהא התורה משתעי בגברא חסידא שמצא בנפשו שכל זמן שהוא בעולם חם עלי' ומצא בדעתו שאף אם יבטל בפיו לא יהא פיו ולבו שלם. ובזה פליגי ר"י וחכמים. ומתורץ בזה קושי' הפ"י ריש הפרק אם ביטול מהני לחמץ ידוע מדוע לר"י גרע מפרר מביטול. דודאי גרע כיון שהצריכו התורה לבערו ועדיין הוא שלו דומיא דנותר. ס"ל דאינו מקיים כ"א בשריפה. משא"כ ביטול בלב שלם תו אינו שלו ולא הוי דומיא דנותר כלל. ואקשו לי' החכמים שחומרו קולא באדם כזה שאין יוכל לבטל. משא"כ לאח"ז איסורו מודה ר"י שתשביתו בכל דבר. מטעם זה שאם לא ימצא עצים הוא עובר ברגע אחת בבל יראה וגם ביטול א"א משא"כ ר"ע שפיר דן דאי ביום הראשון בי"ט קאי דהוא ודאי לאח"ז איסורו. וכיון דע"כ יש ללמוד מנותר על כורחינו לומר דאפילו לאח"ז איסור נמי דוקא בשריפה. ושפיר קאמר ומצינו להבערה וכו'. וכמו כן נמי נאמר דהא לשיטת רש"י מה דס"ל ד"ת ביטול בעלמא סגי היינו מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו ואנן אמרינן דלאחר איסורו אין בידו לבטלו. וע"כ לשיטתו מה דכתיב ביום הראשון תשביתו. מוקמינן לי' בשעת היתר קודם שעה ששית אף דכתיב אך חלק. מ"מ המצוה ביום הראשון תשביתו משתעי קודם שיבא לכלל האיסור והיינו לבתר דקיי"ל דהפסוק משתעי בערב פסח. משא"כ אלו הי' משתעי בי"ט ולא הי' אפשר לאוקמי כלל בשעת היתר ע"כ היינו אומרים דאף לאחר איסורו מסני ביטול וכקושי' הגמ' דף ו' ע"א וא"כ שפיר פרש"י דבשלמא שריפה שפיר הוא מלאכה בפ"ע משא"כ אי השבתתו בכל דבר שאינה מלאכה מחמת עצמה. כ"א מצד חיוב הביעור זה אינו גבי חמץ הואיל ואפשר נמי בביטול שוב לא היה הביעור מלאכה ודו"ק: