אור ברסלב

בית מאיר על פסחים· רבי מאיר פוזנר

דף ה.

דף ג:

כתב לי ידידי הרב הגדול מוה' עקיבא אייגר נ"י. אבא בקצרה לעורר לכבודו. במה דנתקשיתי כעת. בתוס' פסחים ד' ה' ע"א. דכתב בד"ה וכתיב כל מלאכה וכו' א"נ כיון דמתחלת הבערה אינו יכול ליהנות ממנו. ולא ידעתי אמאי פשיטא להו כ"כ הא פשיטא דלבשל ולעשות היסק מחמץ. הוי שלא כדרך הנאתן. דשרי מדאורייתא. ובאמת כפי משמעות דברי תוס' פסחים דף כ"ו ד"ה שאני היכל וכו' דשלכ"ה אפילו מדרבנן שרי א"כ מדקתני במתני' ולא יסיק בו תנור וכיריים מוכח דהיסק הוי דרך הנאתה. אבל באמת גם זה תמוה לומר כן גם על תירוצם הא' דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין אפילו א"צ לגחלתו. וקשה לי דא"כ יהא מוכח דר"ע לית לי' הואיל והו"ל להש"ס לומר ש"מ ארבע ולפי דברי הרשב"א בחי' שבת דף ל"ט ע"ב ד"ה הא דתנן וכו' ועוד דב"ש ל"ל מתוך וכ"ש דנ"ל הואיל. א"כ מדאמר ש"מ דל"ל לר"ע מתוך ממילא מכ"ש דל"ל הואיל. אלא דבאמת דברי הרשב"א תמוהים. דאיך תלי' סברת הואיל בדינא דמתוך. ואדרבא נסתר זה מסוגיא דפסחים דף מ"ז ע"ב איתיבי' אביי המבשל ג"ה בי"ט וכו' והרי הך ברייתא לא ס"ל מתוך. ואעפ"כ פרכינן דלימא הואיל וכמ"ש תוס' שם דמוכח דרבה ס"ל הואיל אף לב"ש דל"א מתוך. והוא באמת ראיה שאין עליה תשובה. וצריך לי עיון גדול והשבתי לו דברי הרשב"א ברורים דמאן דל"ל מתוך דחזינן שהוא היתר מרווח שמכחו אפילו מדרבנן שרי לגמרי למאן דאית לי' מתוך ומ"מ ב"ש ל"ל ומחייב עלי'. ומכ"ש דל"ל הואיל שהוא היתר אינו מרווח כותי' והראי' דאפילו לרבה לא קאמר אלא דאין לוקין אבל איסורא אית בי'. אלא ש"מ דב"ש אף הואיל לית להו. והאמת שבתוס' בשם הריב"א מבואר להיפך. אבל דבריו בל"ז דחוקים מאוד. דאם ב"ש לית להו מתוך גבי הבערה. קשה מה נ"מ הא מ"מ אינו לוקה מכח הואיל. וע"כ לומר דאי נ"מ במה דל"ל מתוך אלא שמכח זה לוקין על הבערה ובישול ושחיטה סמוך לבה"ש (כדכתבו שם בד"ה רבה) באופן דלא שייך הואיל. אבל באמצע היום תמיד לב"ש אין לוקין מכח הואיל וכ"ז דחוק. אבל באמת כבר מבואר בש"מ לביצה דלשיטת רש"י רבה ור"ח לא ס"ל כלל דבמתוך פליגי ולית להו כלל מתוך ע"ש. ולשיטת תוס' ורשב"א מסיק (מכח מה דדחק להריב"א) דאפשר דרבה אית לי' מתוך. אלא דבמבשל גיד פליגי דר"י סבר כיון דמתהני מיני' ואפילו באיסור לא לקי ומשום מתוך. ורבה ור"ח סוברים אע"ג דאמרינן מתוך היכי דצריך לי' קצת מבשל גיד חייב כיון שאין ראוי לו בהיתר. וא"כ אטו גברא אגברא קרמית ואין שום קושי' על הרשב"א. כי מחלוקת רבה ור"ח אך אליבא דב"ש והברייתא דמבשל גיד נמי () כב"ה אבל לב"ש דל"ל מתוך אף לגבי צורך קצת () מכ"ש דלית להו הואיל. ומה שהקשה על תי' א' () לומר ש"מ מדר"ע ד' () לשיטתו יותר היה לו להקשות על רבה דאית לי' הואיל איך יפלג על ר"ע. א"ו מוכח מזה כדעת הרשב"א דלב"ש דל"ל מתוך מכ"ש דהואיל לית להו. ורבה ור"ח לא פליגי, אלא אליבא דב"ה היכי דלא שייך מתוך ובבישול ג"ה נמי לא שייך מתוך כדברי השיטה. ובשיטה זו אזלו נמי תוס' בדף ה' בהתירוץ א'. והתירוץ ב' כתבו ליישב אף שיטת הריב"א. ומה שנתקשה בתירוץ זה דהא הוא שלכד"ה. לזה י"ל דר"ע דייק מקרא דתשביתו דודאי בכל ענין איירי אפילו בחמץ שנתעפש ולא נפסל מאכילת כלב אלא לאדם אינו ראוי ומ"מ מחויב בביעור מן התורה הואיל וראוי לחמע בו עיסות. וחמץ כזה אין דרך הנאתן אלא בהיסק ומ"מ אמרה תורה תשביתו. וק"ל:

תו כתב הנ"ל. באיגרת הנ"ל עוד זאת תמהני בדברי תוס' פסחים דפ"ב ע"ב אבל נטמא כו'. נילוף ק"ו מתרומה דבעי שריפה וכו'. וקשה לי אטו בתרומה קרא כתיב דבשריפה. הא מבואר בתוס' שבת דף כ"ה ע"א דהוי רק דרבנן. או מדאורייתא דדמי לקדש עכ"פ כל כמה דלא ידעינן דקדש בשריפה גם תרומה לא ידענא וצלע"ג עכ"ל. ונלענ"ד דודאי התוס' בפסחים קאי בדבריהם שבשבת שהוא דאורייתא ולשונם שם א"נ מדאורייתא מדאקרי קדש. וע"כ ר"ל מדאקרי קדש והוא בכלל ההלכתא גמירי דכל קדש שנפסל בשריפה וא"כ מקשו תוס' מדחזינן דאף תרומה שנטמאת אף שנעשה בה עובדא דחול מ"מ הוא בכלל ההלכתא ק"ו קדשים קלים שנטמאו שהם בכלל ההלכתא. ונשאר קושית הגמרא וכל בשר למה לי. ומשני תוס' שפיר דקדשים קלים מדשרי לזרים. וגם נעשה בהם עובדין דחול להכי ס"ד דאינה בכלל ההלכתא משא"כ תרומה אף דנעשה בהם עובדא דחול נגד זה אסורה לזרים. וק"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה