בית מאיר על עבודה זרה· רבי מאיר פוזנר
דף נז.
עיין בעובדא דשאלת הינוקא בהר"ן היטב שכתב שהריף השמיט כל זה. ואף הפלוגת' דת"ק ור"נ במדדו בין ביד בין ברגל הכל דוחה מהלכה מפני העובדא שבעמוד ב' במחוזא שאיתותב רבא מהעדות דאגרדמיז שמשם נלמד שכל שנוגע נכרי בגופו ואפילו ברגל ואף שלא בכוונת ניסוך כל שידע שיין הוא אוסר בהנאה. זולת בנוגע ע"י דבר אחר שלא בכונת ניסוך שזה שרי בהנאה כת"ק דמתני' מדדו בקנה ואמרו ימכר ובע"כ שמחלק נמי בין נפל לבור למדדו ביד אף שבנפילתו נמי נגע ביין או דחישב לנפילה שלא בכונת נגיעה כלל מפני שבהול על מיתתו. או כדמחלקו תוס' ד"ה תינוק. וא"כ קשה לי מאוד מה יענה הרי"ף על דאישתהי שמואל עד דמשכח תנא דסבר כר"ש להתירו אף בשתי' דמנ"ל דר"ש גופיה מתיר בזה בשתי' כדהקשו התוס' שם. ומה שתירצו דס"ל לשמואל אליבא דר"ש דלא חשבינן שכשך דרגל אלא כמו מדידת קנה וכו'. הא להריף זה אינו כדמוכח באמת לפסק הלכה דידי' דשכשך דרגל אוסר בהנאה ומדירת קנה שבידו מותר בהנאה. וגם מה שתירצו ועוד י"ל דסבר שמואל דכל מה שמתיר ר"ש בהנאה שרי נמי בשתי' וכיון דלא אשכחן וכו' ר"ל דכיון דלא אשכחינן מאן דאסר דריכה דרגל בהנאה דהא אפילו ר' נתן דמחמיר מתירו בהנאה ממילא ה"ה ודאי ר"ש דלא אסרו בהנאה. וכיון דר"ש משוה מדותיו ומה דמתיר בהנאה מתיר נמי בשתי' מסתמא אף דריכה דרגל מתיר אפילו בשתי'. וזה לשיטת רב אלפסי לא אזיל דמאן נימא לו דר"ש פליג על עדות דאגרדיים אשר משם נלמד דדריכה דרגל באמת אף בהנאה אוסר. ובאמת משוה מדותיו וכמו דיש חילוק לרב אלפסי ז"ל בין דריכה דרגל למדידה דקנה לענין איסור הנאה כן יש חילוק לר"ש בין בשתי' בין הנאה וצ"ע ולפ"ר הי' ניחא לי יותר דהריף ז"ל אינו דוחה אלא פסקא הינוקא וסובר דאין חילוק בין רגל לפיו אבל [חסר כאן]: