בית מאיר על עבודה זרה· רבי מאיר פוזנר
דף נה.
בתוס' ד"ה והשאר מותר פרש"י אף בשתי' וכו' ע"ש ולענ"ד אדרבא משמעות הר"ר שמעי' איפכא הוא מן דעת הר"ר אלחנן. אלא דדייק מדתנן לוקחין גת בעוטה ולא תנן גת בעוטה של כותי מותרת משמע לו דאך הלקיחה שהוא היתר הנאה התירו ולא השתי'. וא"כ תו ל"ק נמי מה שהקשה הר"ר אלחנן דא"כ כי פריך לר"ה ממתני' לישני דר"ה אך לענין איסור שתי' איירי די"ל דא"כ מה חידושי' דר"ה הא זה מדיוקא דמתני' דקתני לוקחין שמעינן. אמנם נלענ"ד דרש"י ז"ל הוציא ההיתר שתי' ממה דתנן ואין עושה יין נסך עד שירד לבור דבודאי נראה דגירס' ואין וכו' היא עיקרית מקושי' הגמ' ע"ב שוב שנית על ר"ה בתר דשני לי' בגת פקוקה ומליאה דלגירס' שאינו ההכרח לדחוק מאוד ועיין בתוס' ד"ה לוקחין ומה דמפרשי לגירסת ואינו דאתא לאשמעינן דאפילו בהקלוח אינו עושה יין נסך. ודאי תמוה תי' הגמ' ע"ב בגת פקוקה. וכבר הרגיש בס' לחם סתרים נמי. ומה שפירשו לבסוף אי נמי תנא סיפא לגלויי ארישא הוא דוחק גדול. ולמד רש"י ז"ל דהואינו עושה יי"נ אשמעינן החידוש דאפילו יי"נ הכולל איסור שתי' נמי אין עושה עד שירד לבור:
שם סוף ד"ה בתוס' ירד לבור ורשב"ם פירש וכו' והשאר מותר כיון שאינו עדיין יין. הקשה בס' לחם סתרים דת"ל דמשום כחו לא גזרו אלא במאי דנפק לבראי וא"כ מה מקשה הגמ' על ר"ה מזה דילמא לעולם הוי יין משנמשך ומה דהשאר מותר משום דבכחו לא גזרו על מה שבפנים ולק"מ כיון דתנן והשאר מותר ורק מה שכבור אסור ודאי מוכח דאף הקילוח אלו קלטו קודם שירד לבור נמי מותר וזה הא ודאי בכלל מה דנפק לבראי הוא ומוכח הטעם משום דלא חשיב עדיין יין. ולהכי מסיים נמי וגם לא נאסר לא במגע ולא בניצוק כיון שאינו יין וק"ל. ומזה נמי ראי' למה שכתבתי לעיל דמה דתנן ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור שפרשו תוס' שבא להורות היתר הקילוח. שזה מסיפא נשמע והשאר מותר אלא דאתי לאורוי' ההיתר שתיה כדפי' רש"י וק"ל: