בית מאיר על סוכה· רבי מאיר פוזנר
דף כח:
סד"א הואיל ומיעט רחמנא לתוספית עינוי מעונש ואזהרה מזה נראה מבואר דגירס' ספרים דידן במס' ר"ה עיקר ולא כגירסא שהביא הלח"מ פ"א מה' שביתת עישור לתרץ בה הרמב"ם ע"ש ודוק. ותו תמי' לי מזה על שיטת הרמב"ם שם וכדתירצו הה"מ שם דסובר תוס' יה"כ אינו אלא לענוי ולא למלאכה. ולכן לא הביא בה' שבת דין תוס' מחול על הקדש דביה"כ עצמו אינו אלא לענין ענוי. וקשה דהרי הביא פ"א הנ"ל הלכה ז' נשים שאוכלת והוא מימרא דרבא שהוא דאורייתא וכמבואר בהה"מ שם וקשיא תיפוק ליה שאינה אלא מ"ע שהזמן גרמא והנשים פטורות וע"כ שסומך עצמו על סוגיא דנתרבה מן ה' דהאזרח והרי פסוק זה נאמר בפסוק פ' אחרי מות תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והאיך אפשר לחלק דכל עיקר תוס' יה"כ לא יהא נאמר על מלאכה כיון דהרבוי דאזרח ודאי עלי' קאי דהא לכ"ע יותר מקרא נדרש לפניו מלפני פניו ואפשר דלק"מ דהיכי דאפשר ודאי קאי יותר אשלפניו אבל הכא לשיטתיה כיון דעל מלאכה לא נאמר האי () ע"כ לא קאי אלא על שלפני פניו]. וא"כ ממ"נ אי סובר דרשה דהאזרח לרבוי נשים הלכה הוא ע"כ דאף למלאכה נאמר תוס' יה"כ ואי סובר דאינה הלכה כדנראה לפום רהיטא מדלא העתיקוהו א"כ נשים מנ"ל דמחויבת בתוס' ענוי. וצ"ע: