אור ברסלב

בית מאיר על נזיר· רבי מאיר פוזנר

דף כו:

דף כו.

תניא כוותי' דרבא אלו לחטאתי וכו' והשאר יבוא חצי' לעולה וחצי' שלמים. עיין תוס' פירשו דר"ל דאין להם תקנה אלא ע"י חילול. והרמב"ם פ"ט מה"נ ה"ו הניח לו הברייתא בעינה ולא פירשה על דרך זה. זולת בפ"ד מהל' מעילה ה"ג כתב תיקון התוס' על היכי דאמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי ושוב נתערבו. מזה לענ"ד נראה בעליל שהברייתא דנזיר מוקים בפשטי' שיחלוק המעות ויקח בחצי' עולה ובחצי' שלמים. ויראה לענ"ד דהרמב"ם מחלק דדוקא בהוכרו ונתערבו הוא דאין תקנה אלא בחילול משים דלא אפשר לומר יש ברירה. כמבואר בתוס' ישינים מס' יומא דף נ"ט. ועיין נמי בתוס' מס' סוטה דף י"ח ד"ה חזר וחלקן. משא"כ באופן הברייתא דלא הוברר מעולם איזה לעולה ואיזה לשלמים. יוכל לקחת ולחלק' ובמה שיקח עולה אמרינן הוברר וכו' וכן בהשלמים:

ובזה ניחא נמי מה שפסק שם בה"נ ובה"מ דאם אמר אלו לחטאתי והשאר לנזירתי אין מועלין במקצתן. ובתר הכי כשאמר אלו ואלו ונתערבו פסק דמועלין במקצתן. וק' ומ"ש. ולהנ"ל ניחא דברישא שדמי העולה והשלמים מעורבים בלא קריאת שם ועומדים להתברר כשמשמש במקצתן יוכל. לומר הוברר שאלו דמי שלמים ואין בהם מעילה וכדמקשה הגמ' סוף מעילה על ר"ע מלגין לפי' רש"י דכיון דר"י ור"י ור"ש ל"ל ברירה אינו רשאי לברור לחולין ולהניח ההקדש לבסוף. מבואר הא למ"ד יש ברירה שפיר דלא מעל במקצתן משום דאמרינן הוברר דהן לשלמים. אבל התוס' שמפרשי' מה דנאמר בהברייתא חצי' עולה וחצי' שלמים היינו דוקא ע"י תקנה דחילול. ש"מ שרוצה לפרש הברייתא כדעתייהו ליפסוק בדאורייתא אין ברירה. וקשה. לי מאוד לפ"ז למה אין מועלין במקצתן. הא כיון דאין ברירה כל מטבע ומטבע הוא חצי' עולה ואם אפילו ע"י צירוף נהנה בשוה פרוטה למה לא ימעל. ובשלמא במתני' דמעילה פ"ג הנ"ל שהביאה הגמ' במפריש מעות לנזירות. דלא נהנין ולא מועלין ביארו הטעם משים שיכול להביא בכולן שלמים. ודלא כפרש"י במעילה. וע"ש בתוי"ט. אבל הכא דאין יכול להביא בכולן שלמים אלא דוקא מחצה שלמים ומחצה עולות מדוע לא ימעל במקצתן מטעם אין ברירה. וע"כ לידחוק בדעתם דאף דאין ברירה מ"מ ודאי אין דעתו שכל מטבע ומטבע יהי' חצי' עולה וחצי' שלמים. דהא אין דרך לישא וליתן במחצית מטבעות. אלא על חצי מספר המטבעות חל להיות מחציתם עולה וכו'. ולהכי כיון דאין ברירה א"א ליקח במחציתם כנ"ל. וג"כ אין בם מעילה במקצתם כדפרש"י במתני' דמעילה דתמיד חיישינן דילמא דשלמים נינהו. עכ"פ נלענ"ד דנשמע מהרמב"ם מדפסק הברייתא כלשונה דס"ל אף בדאורייתא יש ברירה. ועיין בהרא"ש והר"ן ריש פ' השותפין בנדרים. אבל אין ליישב דעת תוס' ע"פ פירושם בסוף מעילה הקושי' דלגין. חדא אף עם דבריהם אינו מעלה ארוכה ותו כל פירושם תמוה לי דאיך ס"ד דטעמו דר"ע משום ברירה א"כ מ"ש רישא נמי נימא בשהוציא הראשון יש ברירה דזה של החולין. ותו א"י לפרש מה שכתבו דמקשה דצריך לברירה אמירה מה שאני עתיד להפריש דוקא א"כ מה מקשה בתמורה וליברור חדא מינייהו ונימא ההוא דכנגד הכלב וצ"ע. אמנם להנ"ל וגם בלא הנ"ל תימא לי שהרמב"ם מעתיק פ"ז דמעילה בהלכה ז' אמר שור בשוורי הקדש מועלין בכולן ומועלין במקצתן. ומ"ש מתערובות דמי עולה ושלמים דאין מועלין במקצתן. יהי' הטעם כדפרשתי לדעת הרמב"ם. ויהי' הטעם כדפרשתי לדעת התוס' זה נמי שייך בשור משוורי. והנה הכ"מ כתב שסותר למה שפסק פט"ו מהל' מעשה קרבנות. ור"ל לענ"ד דשם פסק הגדול הקדש והכא פסק דהוי תערובות וצריך לתקנה. ומה שבעל המדפיס ספרי מיימוני אלו כתב הג"ה ליישב א"י מה שח. אבל לענ"ד הפשוט דהכא מיירי בשכולם שוים ואין בהם אחד גדול. וא"כ אפשר לדחוק וליישבו. דהנה רש"י סוף מעילה פי' רודי' דרבין מן אחד משורים דהכי מקשה טעמא וכו'. הא שניהן שוין הראשון שיבא לידם הוי הקדש. וא"כ י"ל דהיינו טעמו דמועלין במקצתן דהא הראשון שבא לידו מחויב להקדיש ולא לומר עליו הוברר דזה חולין. משא"כ בדמי עולה ושלמים דשניהם מ"מ הקדש שפיר יוכל לומר על מקצת הוברר שזה לשלמים. אך עכ"ז א"י ליישבו למה מסיים כיצד עושה וכו' הא יכול לברור הראשון שבא לידו להקדש ע"י ברירה כמו שפ' לפשטן דברייתא במעות עולה ושלמים וצ"ע:

תוכן העניינים

בית מאיר על נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה