בית מאיר על נזיר· רבי מאיר פוזנר
דף כו.
אמר רבא הא דאמרן מעות סתומין יפלו לנדבה אם נפלה דמי חטאת מביניהן הרי הן כמפורשין. ועיין ברמב"ם ה"ט מהל' נזיר השמיט מימרא זו. וע"ש בלח"מ כתב דברים שאינם לענ"ד. ולפיכך עלה ברעיוני לומר לפ"ר דהיינו טעמו משום דיש לתת לב מנ"ל לרבא לומר כלל ההוא דהכ' דנפל דמי חטאת יהי' כמפורשין. ורציתי לומר דמסברא אמר הכי ומשום דהא העולה והשלמים הם רוב כיון שהן דמי שני בהמות ודמי החטאת הנאסר למזבח משום מיתת בעלים הוא המועט וד"ת הוא בטל אלא שמטבע חשוב ולא בטל מדרבנן. ועיין במ"ל פ"ז מהל' מעילה. וכיון דאין איסורי' אלא מדרבנן שפיר אמרו דאסורא נפל כמו בכל אסורין כדקי"ל בי"ד סי' ק"י משא"כ הרמב"ם לשיטתי' שפסק שם כרבה לגבי ר' יוסף דלא אמרינן דאסורא נפל אלא בחביות דמנכר נפילתה ולא במידי דלא מינכר. ולהכי דחי דברי רבא הכא מהלכתא. וא"ל לפ"ז מה מקשה הגמ' והלא דמי חטאת מעורבין בהן כיון דד"ת בטילין. די"ל עכ"פ מדרבנן קשיא לי' ומשום דחשיב כנ"ל. ומה שצריך ההלכתא או הקרא חדא מפני התערובות חטאת ושלמים שאינם כליל. ועיין בתוס' ד"ה יפלו לנדבה והלא דמי חטאת וכו'. ותו () בא דליהוי התערובות דוקא לעולת נדבה של צבור אמנם רואה אני שזה א"א להאמר בדעתו דרבא שיהא עיקרו נבנה על בטול ברוב לא מבעי' לדעת המרדכי שרוצה לומר שבכל איסור שלא הי' ניכר טרם התערובות לא שייך ביטול דודאי לא שייך. אלא אפילו למה שהבאתי סי' קס"ט בא"ע כמה סוגי' ופוסקים דלא כוותי'. וע"ש בספרי ב"מ. מ"מ כולי עלמא מוכרחים להודות דלא שייך ביטול ברוב אלא במידי דכבר קודם שנתערב הי' הדבר שיתבטל עומד בפני עצמו דומיא דדם () שב"פ מ"ח ודומיא דחררה שהבאתי שם אבל מידי דמעולם לא הי' עומד בפ"ע. וגם עדיין לא חל עליו בפרטות שם חטאת או עולה אלא עומד להתברר בודאי לא שייך. ותדע דאל"כ האיך אפשר למאן דאית לי' ברירה לומר גבי הלוקח יין מבין הכותים לומר שני לוגין שאני עתיד להפריש יהי' תרומה ושותה מיד הא מ"מ נדמעו [ועיין בכ"מ סוף פ"ח מהל' מ"ש]. א"ו משום דלכי הוברר אגלי שמעולם לא נתערבו ומכיון שלא נתערבו איך אפשר שיתבטלו [אמנם בהר"ן נדרים דף פ"ד ע"ב מצאתי בלשון זה דכיון דע"כ צריך להרימה מן הכרי אינה מתבטלת שם. וזה לא שייך כשמת בעל ושפיר אפשר להתיישב הרמ"ב בדרכי ודוק] ולכן אך דקו התוס' בקושייתם סוף מעילה וכתבו בד"ה פרוטה של הקדש תימא וליבטל האי פרוטה של הקדש שנפלה. אבל על דין אמר פרוטה בכיס זה הקדש מעקרא לא הוקשה להם דליבטל מטעם הנ"ל. וא"כ השמטות הרמב"ם עדיין צ"ע. וגוף טעמו דרבא בעניותינו נעלם מאתי עד כי יאיר ד' עיני: