בית מאיר על נזיר· רבי מאיר פוזנר
דף ט.
וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות. פרש"י ותוס' משום דנזירות כהקדש דמי הואיל דכתיב קדוש יהי'. מבואר מדבריהם הא לנדרים וחרמות מודים ב"ש דיש שאלה. וכן איתא להדיא בפסקי תה"ד סי' ע"ג בסופו כתב כלשון הזה. ומעתה ק"ו לנדר וחרם דהא לקמן לב"ש אפילו הקדש טעות הקדש ואלו בנדר ושבועה לא אשכחן דפליגי. וא"כ קשיא לי הא הכא מוכרח לבא לזה דב"ש לטעמי' במה דס"ל אין שאלה בהקדש ולא מספיק לו במה דסובר כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה. ומשום דקשיא לי' דמ"מ הרי הוא נדר ופתחו עמו. ואלו עמוד ב' גבי פלוגתא דר"ש ורבנן בהאומר הרי עלי מנחה מן השעורים קסבר חזקי' בתחלה מקמי' דהדר בי' ור' יוחנן במסקנא. דטעמי' דת"ק כב"ש וכדפירשו התוס' משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה. וקשה ות"ל דהרי עלי הא לא הוי אלא נדר דמודה בי' ב"ש דיש שאלה והוי לי' נדר ופתחו עמו. וצ"ע לפ"ר. ונראה דל"ק דכיון דטעמייהו דב"ש כדמבואר לקמן פ' ב"ש דילפי תחלת הקדש מסוף הקדש. אה"נ דס"ל דה"ה לכל נדרי הקדש כגון להביא מנחה נמי אין שאלה לנדר כזה, ולא נאמר לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו אלא לנדרי איסור או שבועות ונזיר מפני שהוא נדר איסור הוצרכו לבא עליהן מטעם שנאמר בו קדוש יהי' וק"ל: