בית מאיר על נזיר· רבי מאיר פוזנר
דף ח.
תוס' ד"ה וליחזייהו. כתבו אבל הכא קס"ד דאינו מכניס לדבר שספיקו חמיר מודאי וכו' משיגלח פעם א' שוב לא יכול כצ"ל. וה"ה לפרש"י בתר שכילה נזירתו למנין קשואים לא יכול לימנות כ"א נזירות אחד לספק חרדל ודוק. ולבסוף ד"ה שהרי כתבו וא"ת ומאי ספיקו חמור וכו' וי"ל דיכול לבא לידי חומרא כגון אם נטמא. וקשה בשלמא שם גבי ספק אם התנאי נתקיים שפיר אין כ"כ דוחק דמיד בתר הנדר אפשר שיטמא הרגע קודם שישים על לבו שמוכרח להתנות בנדר אחר. משא"כ הכא דבין כך ובין כך חל עליו נזירות ל' יום מיד ואם נטמא בם אין בכך כלום נמצא דיש לו שהות שיבא לנדר נדר השני. והוי דוחק גדול לומר דזה החומרא שאפשר להמצא דיהי נטמא לאחר כלות נזירות ראשון טרם שינדר נדר השני. ולהכי לולא דבריהם הי' נלענ"ד דאף דיש תקנה ע"י תנאי מ"מ חשוב ספק חמור מודאי זה הנדר מצד עצמותו בלא נדר אחר הוא חמור מודאי. וזה נלענ"ד דעת הר"ן שלעיל דף ע"ט ע"ב לסוגי' הגמ' דף ע"ט לנדרים הקשיתי עליו שנעלם ממנו דברי התוס' דהכא. אבל כעת מסתביר לי שלא ניחא לו בדבריהם מפני דוחק קושייתי וסובר כדכתבתי דתקנות נדר אחר לא מהני לעשותו לא חמור ספיקו מודאי עיין ודוק: