אור ברסלב

בית מאיר על נדרים· רבי מאיר פוזנר

דף נז.

דף מח.

עיין בהר"ן כתב בפי' המתני' דכיון שפרט הדברים שנאסרים עליו שווינהו עליו כהקדש ומש"ה מתסר בחלופיהן ובגדוליהן כי היכי דחליפי הקדש וגדולי' אסורי. והנה מה שמצינו בחליפי הקדש דאסורי הא אינו אלא ממה דהקדש תופס דמיו דהיינו חלופי' אף דשם ההקדש מה שודאי אין זה בקונמות ע"כ דמ"מ מדמה האיסור לענין החליפין לחומר ההקדש ולא לקולתו וא"כ תימה לי מה שפי' בתר הכי בד"ה בדבר שזרעו כלה דקאי גם ארישא דברישא הדיוק דוקא בגידולין הוא דאסורי ולא בגידולי גדולין בדבר שזרעו כלה ומשום דגדולי גדולין דומיא דחליפי חליפין וחליפי חליפין הא מוכח בהשותפין גבי מכרן וקידש בדמיהן דמותרים ומה הראיה משם בשלמא התם דמיירי בשאר א"ה דהחליפין שאסורים אך להמחליף משום קנס שפיר דאמרינן דלא קנסו בחליפי חליפין משא"כ לשיטתו דמשמע שאסורים מדאורייתא [כדאיתא בב"י סי' רט"ז] אפילו בהחליפם אחר ומשום דאמר אלו ושווינהו כהקדש מה"ת דחלופי חליפין יהי' מותרים הא בהקדש אם חזר ופדה הדמים בדבר אחר הא אף החליפי חליפין קדוש ותופסי' הדמים שפדה בהם את ההקדש את הדבר שנפדו הדמים עליו בקדושתו הרי דאף חליפי חליפין אסורים בהקדש וה"ה הכא מדאמר אלו ולפ"ר צ"ע גדול ומה נמי לענין הגדולים מכח הקדש דקדקתי עליו במקום אחר:

שם במתני' שאני אוכל שאני טועם מותר בחליפיהן. עיין בהר"ן סוף ד"ה האומר לאשתו מבאר דההוא בבא היינו בפני עצמו בדלא אמר אלו והוכיח זה מפרק הנודר מן המבושל וכן הוא בהרשב"א וא"כ קשה מה מיבעיא ליה לרמי ב"ח לעיל דף מ"ז לפי' הר"ן אם כל עיקר טעם המתני' אפילו בשהחליף הוא אינו אלא משום דאמר אלו עד דמסיק שם באמת בלשון זה מיהו אין ה"נ דהוי מצי למבעי בנודר עצמו דלא אמר אלו. וקשה הא זה מוכח מן ההוא בבא דטעמא שאמר שאינו אוכל שאינו טועם הוא דמותר הא אמר סתם קונם תאנים עלי אסור בחליפיהן ואפילו לא אמר אלו דהא ההוא בבא איירי בדלא אמר אלו. ודוחק גדול דלא מורה על הדיוק אלא דבאמת אפילו לא אמר שאיני אוכל נמי מותר אלא דלחידושי' אתא לומר דאף דשאיני אוכל ושאיני טועם הוא לישנא דמפיש באיסורא מ"מ מותר דודאי ל' המתני' מורה לדוקא בשאמר הוא דמותר ולא אף בשלא אמר וצ"ע:

תוכן העניינים

בית מאיר על נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה