בית מאיר על נדרים· רבי מאיר פוזנר
דף לד:
אמר רבא היתה לפניו וכו'. עיין פי' הרא"ש הר"ן. והנה מפי' רש"י נשמע דין מחודש מה שלא נמצא לו זכר בכל הפוסקים. והוא דמי שבא לו מציאה תוך ד' אמות כמו שקונים לו. כן מצי אמר שיקנה הד' אמות לחבירו שאינו עומד כלל תוך ד' אמות כדין מגבי' מציאה לחבירו. ובאמת אלו דין זה אינו מוכרח ע"י פירושו. מן הסברא הי' נראה אחרי דכל עיקר קנין זה אינו אלא תקנת חכמים כי היכא דלא ליתי לאנצויי. אין לך בו אלא מה שאמרו חכמים דוקא לדידי' הוא דתקינו ולא לחברי'. אמנם לענ"ד אין מוכרח כלל. וכדמשמע מסתימת לשון הרשב"א והרא"ש. אלא דבהפקר כיון דהד' אמות קונות לו ונמצא הככר קנוי לו חל עליו ההקדש ולא הוי כמקדיש דבר שאינו שלו וברשותו שהרי ברשותו הוא ליקחנו. אבל מ"מ נהי דעבדו רבנן הד' אמות כחצירו לענין זה שיקנה לו מ"מ אינם חצירו ממש דליהוי המציאה חשובה מונחת בחצירו ורשותו אלא הוי כדבר שלו המונח בסימטא וכן ההקדש כל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא וחשיב כמונח ברשות הקדש. וכשמגבי' כדי לאוכלו ולהביאו לרשותו חשוב שפיר כמוציא מרשות הקדש לרשותו ומעל ודוק. [ומצינן כיוצא בו ב"מ דף קי"ח דלמה דס"ד דפליגו בהבטה בהפקר אף למ"ד דקני היינו לדידי' ולא להיקש ע"ש בספר א"ז תמצא הכי]: