בית מאיר על משניות· רבי מאיר פוזנר
מסכת טהרות · פרק א
משנה ב
הכנפים וכו'. עיין תי"ט כתב ודבר תימא הוא וכו' והרמב"ם לא פירש שיגע בהן שרץ. וכתב בגליון המהרש"ח ולי נראה דאיירי שהוא פחות מכזית לצרפו עם שאר אוכלין וא"כ אין סופו לטמא טומאה חמורה וצריכה הכשר שרץ ומים. דאל"כ לענין מה שייך שיתטמא. וע"כ כוונת הרמב"ם כן ע"ש. וכוונתו נמי צ"ע. דאם ר"ל דאיירי שבשר העוף הוא פחות מכזית ומפני שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר והוי הכנפים והנוצות היד להכניס להבשר הטומאות שרץ. זה ודאי אינו שהרי כשהיה העוף נבילה שלימה וסופו לטמא טומאה חמורה הרי כל העוף עליו טומאת שרץ. ואטו משום דנחתך ממנו פחות מכזית פרחה טומאת שרץ ממנו דליצטרך נגיעת שרץ. ואם כוונתו דהכנפים והנוצות הם פחותים מכזית ומבעיא לי' לאצטרופי עם שאר אוכלין הא נאמר במתניתין ולא מצטרפות. אמנם המעיין בהרמב"ם ז"ל ואמר שהם יטמאו כמו שיטמאו אוכלין ותטמא ג"כ אוכלים ולא יצטרף להבשר להשלים כזית אם בלע אחד כזית בשר מצומצם וזאת הנוצה לא יטמא. ור"ל התנא משמיענו דכזית מהכנפים והנוצה אם נגע בשרץ נטמא טומאת אוכלין כאוכל גמור ומטמא אוכלין אחרים. וזה ודאי אין לו טומאה בלא נגיעת שרץ. שהרי אפי' מצטרף אינו. מכ"ש אם בלע כזית ממנו דלא נטמא הגוף. נמצא דמעולם לא היה סופו לטמא טומאה חמורה וצריך לנגיעת שרץ. וכך פסק בהלכותיו ע"ש פ"ג הלכה ט':