בית מאיר על משניות· רבי מאיר פוזנר
מסכת חלה · פרק ד
משנה ו
נוטל אדם וכו' חלת דמאי לפ"ר ע"כ לפרש מה דנאמר חלת דמאי קאי על הכל בין על העיסות שרוצה להפריש עליהן. ובין על העיסה שרוצה שיהי' חלה. הכל הוא בספק אם נפרש ממנו החלה אם לאו. (והספק שפי' הרמב"ן לענ"ד הפשוט שלקחו מאדם החשוד על החלה. דנהי דלא גזרו על עיסת עם הארץ היינו בסתמא. אבל הרמב"ם פי' המשנה בחשוד כי אף שדברי מהרש"א נכונים. מ"מ אין לשון הרמב"ם סובל פירושו ע"ש וק"ל). דאל"ה אלא שהעיסה שיעשה חלה הוא ודאי טבול לחלה איך אפשר להפריש מן החיוב ודאי על הספק פטור. כדאי' פ"ה דדמאי לענין תרומה ע"ש סוף הפרק ומ"ש חלה ומ"ש תרומה. ומה שנאמר במתני' נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה. ר"ל החלה המחויב להנטל ממנה מחמת ספק לא הורמה ממנה. ואם יהא קאי על ודאי לא הורמה חלתה ע"כ נמי דינו כמו בתרומה שלא יאכל הכהן החלה עד שיוציא עלי' כדי חלתה שהרי היא באה מן העיסה שהי' בו שיעור חלה ומחויב ודאי. והמעיין בהרמב"ם סוף פ"ז מהל' בכורים יראה שסתימות לשונו ויתננה לכהן לא משמע הכי. וגם הבד"א שכתב שם לא משמע להדיא כדפרשתי תחלה. על כן צ"ע: