בית מאיר על כתובות· רבי מאיר פוזנר
דף יח:
מ"ט אין אדם משים עצמו רשע. יש להקשות, למה דמשני התוס' במס' ב"מ דף ג' ע"ב. וכן בכריתות. דלהכי נאמן לומר לא אכלתי שוגג אלא מזיד. אף דמשים עצמו רשע. משום דחשיב כעושה תשובה ואין רוצה להביא חולין לעזרה. ומדבריהם למד הרלב"ח בתשובה הביאו בספר ס"ט ס"ס קפ"ה וכתב דבנידון שאם לא נאמן לדבריו עושה איסור הרי הוא נאמן על עצמו לעשותו רשע. א"כ הכא נמי נימא דכוונתו לתשובה ולתקן מה שעיוות מה שחתם שקר עתה אין חפץ שיצא מכח אל הפועל ושיוציא ע"י שקרו ממון גזול מחבירו. וליהוי בדומיא שאינו רוצה להביא חולין לעזרה. כן הכא אינו רוצה כנ"ל:
ואולם לפי משמעות דבריהם ביבמות דף כ"ה ע"ב ד"ה ואין אדם משים עצמו רשע. שכתבו בלשון זה היינו לפסול אבל וכו' דאין לנו לכופו להביא חולין לעזרה. [ועיין תשוב' הנ"ש בני של התשב"ץ סי' תק"ל]. לפי דבריהם י"ל שעד כאן לא אמרינן הכי אלא למה דאין נפקא מיני' אלא לגבי דידי' הוא דאמרינן. כיון דלפי דבריו אומר הכי דרך תשובה. אין לנו לכופו להביא חולין לעזרה אבל במידי דנ"מ לאחרינא כמו הכא. אדרבא אמרינן מאן יימר דנעשית רשע פעם לזה אין לך נאמנות ומה שאתה אומר עתה הוא שקר ורצונך להעיד בשקר. וא"כ צ"ע בתשוב' מהרלב"ח גופי' לעסק מה הוא אומר דבריו. וממילא נמי שאין שום קושיא למה שהניח שם בספר ס"ט בצ"ע מרבית כי שם הוא ממש גוף הדין דהכא. דאפילו במקום מיגו אין להם נאמנות לגבי אחרינא מטעם אין אדם משים עצמו רשע וק"ל ועיין חדושי הרא"ה סוגי' הנ"ל: