אור ברסלב

בית מאיר על כתובות· רבי מאיר פוזנר

דף יח.

דף טו:

ולתני מודה ר"י באומר לחבירו מנה לויתי ממך וכו'. תימא לי ומה הקושיא אטו נאמנו' זה מכח מגו. הא כופר הכל מדינא פטור בלא מגו. ואפילו הי' עדים שראו ההלואה נמי נאמן לומר פרעתי הכל. ואפילו למ"ד המלוה בעדים צריך לפרעו בעדים. היינו כדפרשי' בשבועות שאומר לו ראה שבעדים הלוויתיך בעדים פרע לי דהיינו בייחד עדים. אבל אלו הלווהו לפני עדים שהי' באקראי בשעת הלואה. לענ"ד ליכא למ"ד דצריך לפורעו בעדים. ונאמן בפרעתי בלא מגו דלא הלוויתני. וא"כ מה שייך למתני ומודה באופן זה. ובע"כ צ"ל דמה דמשני הגמ' משום דקבעי למתני סיפא וכו'. והא קי"ל. לאו דוקא. אלא האמת משני. א"כ א"י מה דחקו התוס' עצמם לשנויי למ"ד צריך לפרעו עדים עיין ודוק. כי צ"ע לענ"ד על התוס'. ואולי יש לדחוקי דקושי' וליתני היינו בשאומר מנה הלוותני בייחוד עדים ופרעתי שאז נאמנותו אך מכח מגו:

שם מביא המהרש"ל קושי' דלפי' רש"י דמודה דר"י הוא בלא תבעו. א"כ לפי המסקנא דסוגי' דראב"י לא אמר ישבע אלא בתבעו נשאר קושי' הגמרא ליתני ומודה ר"י באומר מנה לויתי מאביך והאכלתיו פרס דאינו נשבע ומשום דלא תבעו ואליבא דראב"י. ונתחבטו בקושי' זו המהרש"ל ומהרש"א. ואף אני לעיל בסמוך. וכעת אני רואה דלדעתי הקושי' מעיקרא כמעט שבוש הוא. כי נהי דרש"י ז"ל בהקישיא וליתני פירש דהוי רבותא דאפילו יש מודה במקצת פטור. היינו למה דס"ד דאפילו במודה במקצת מעצמו בלי תביעה. בכלל שבועות מודה במקצת הוא. וכן נמי למה דתי' אי רבנן וכו'. אי ראב"י וכו'. דנמי בההוא מחשבה אזלינן משא"כ למה דמקשה וראב"י ל"ל משיב אבידה פטור. ופרש"י משום דתקנו חכמים המוצא מציא' לא ישבע. ומכח זה הוכיח דראב"י אך בתובעו מחייב. מה תו איכא לאקשוי' וליתני מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס. הא בזה הטעם משום דמשיב אבידה הוא ומהיכי הוי ידעינן דר"י מודה במגו בלא השבת אבידה דמשום דאין שור שחוט. ופשיטא דאין התחלה להקושי' זו למתני אליבא דראב"י וק"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה