אור ברסלב

בית מאיר על כתובות· רבי מאיר פוזנר

דף טו:

דף טו.

בתוס' ד"ה לא צריכא. תימא וכו'. ולפום רהיטא יש לתמוה על תמיהתם. שהרי יש להקשות בגמ' דמשני מחצה על מחצה ישראל לנ"מ דנגח תורא דידי' לתורא דידן. ומה ארי' מחצה על מחצה אפילו רוב כותים נמי לענין זה דין ישראל לו לשמואל דאין הולכין בממון אחר ברוב ועיין בתוס' ד"ה להחזיר כי תירוצם לא שייך בזה. ודלא כדברי ב"ש סי' ד' ס"ק נ"ו. וע"כ לבא בזה לסברת ראשונים שבס' א"ז. שת"ל כוונתי לדעתם. שדוקא אצל ישראל אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב. מפני שהחזקה מחזקת להמיעוט ונעשה פלגא ופלגא אבל חזקה שאצל הכותי ודאי דלא הוי חזקה. וכיון שאנו דנין על גוף החזקה אצל מי הוא והרוב כותי' ודאי דלא מאומה היא ודינו ככותי. ושוב ממילא אי אפשר לומר מחצה על מחצה כותי' לענין נגח תורא דידן לדידי'. דזה ודאי אף ברוב ישראל נמי הכי דינו לשמואל. וק"ל. שוב מצאתי בספר קצות החושן. תוך קונטרס הספיקות בדף י' הרגיש ומשני שפיר לפי סדור דבריהם ביומא אזני' דבריו שפיר ע"ש וק"ל:

שם תוס' ד"ה ומודה ואינו נראה וכו'. ולענ"ד י"ל דאך תני במתני' במה שמודה ר"י דהיינו באינו תובעו והדר קתני ואם יש עדים אז לכ"ע אינו נאמן ואפילו לר"ג משא"כ בתבעו ואין עדים דאינו מודה לר"י. דהא לר"ג אפי' בשור שחוט ס"ל מיגו. ובזה מיושב היטב קושי' מהרש"ל, בדף י"ח דלשיטת רש"י קשה במסקנא דלראב"י אינו חייב אלא בתבעו הי' יכול למיתני ומודה ר"י במנה לויתי מאביך והאכלתיו פרס באינו תבעו דוקא. דזה אינו דא"כ ודאי הי' קשה דליתני בסיפא ואם תבעו אינו נאמן אפילו לר"ג. דנהי דר"ג ס"ל מגו אפילו בשור שחוט אבל בתבעו הא לית לי' מגו הכא משום דאף בבנו אינו מעיז ודוק:

שוב ראיתי שאף המהרש"א דרך שם בדרך הזה. אבל לא שת לבו ליישב קושית תוס' הכא דאף למה דקתני באופן במתני' נמי קשה קושי' זו עיין ודוק:

שוב ראיתי שמעולם לא דרך בדרכי. ודבריו מגומגמים דכנראה סובר דלרש"י הסיפא ואם יש עדים נמי איירי בלא תבעו ולהכי סובר דאף לראב"י אף דס"ל בבנו אינו מעיז. מ"מ כיון דלא תבעו חשיב לי' משיב אבידה ופטור משבועה. וזה ודאי ליתא. דאם יש עדים ודאי אף לרש"י איירי בתבעו כדמוכח מקושי' תוס' על רש"י ריש הפרק ודוק. אף גם מה () ליתא כי הוא כותב דלעולם נאמן במגו. ומה מגו יש כיון דבבנו אינו מעיז. והי' לו לומר דלעולם נאמן מפני שהשיב אבידה ודבריו צ"ע. שוב ראיתי שגם המהרש"ל בהקושי' כתב ממש כדברי המהרש"א דהסיפא ואם יש עדים נמי איירי לרש"י בלא תבעו וסובר דבאופן זה ר"א מודה דבבנו מעיז ואית לי' מגו. והן הנה דברי המהרש"א ממש. ובכל זה לא ניחא לי ולא משמע לי מקושי' התוס' ריש הפרק על רש"י עיין ודוק. אך עיין בח"מ ס"ס פ"ח בש"ך מה שמביא בשם הגאון משמע שבאמת מפרש הסיפא ואם יש עדים בלא תבעו דלא כתוס':

שם בתוס' ד"ה ומודה ר' יהושע ואין להקשות לתירוץ דידי דהכל קשיא ליתני ומודה ר' יהושע באומר לאביך בידי והאכלתיו פרס שנאמן ואם תבעו אינו נאמן ונמי יהי' הסיפא לכ"ע. די"ל בשלמא על הרישא פי' רש"י דתהא רבותא דאע"פ שמודה מקצת פטור משבועה. אבל בהסיפא ביש עדים באופן דאיירי האידנא בשדה יותר הוא רבותא דאינו נאמן כלל. וצריך ליהדר ממה דלאשמועינן דצריך שביעה. אבל זה ע"כ ליתא דא"כ מעקרא לא מקשה מידי וליתני. לכן העיקר עיין מה שאכתוב בסמוך:

תוכן העניינים

בית מאיר על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה