בית מאיר על יומא· רבי מאיר פוזנר
דף עד.
תוס' ד"ה כיון דחזי תימא לי וכו'. ולענ"ד יש לתרץ תמיהתם דאיתא מס' שבועות דף כ"ג ע"ב תוס' ד"ה דמוקי לה כד"ה. וא"ת לימא דהיינו טעמא דלא אמר כר"ל משום וכו'. ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן דאין אסור אלא מדרבנן ועיין מהרש"א שהכריחו מזה דלר"ש דס"ל כ"ש למכות אף שלא כדרך הנאתן נמי לקי והוא ברור אלא שהמרש"א הקשה דמנ"ל לתלמודא הכי לדמות שלא כד"ה לכ"ש. וכתב תדע הרי לר"י תני שיעור אסור דאורייתא ואעפ"כ שלא כדרך הנאתן שרי. ולענ"ד לק"מ דדוקא לר"ש דמחייב בכ"ש מלקות ש"מ דסבר אכילה הנאמר בקרא לאו באכילה ממש מישתעי כדרך בני אדם א"כ ה"ה שלא כדרך הנאתן שהרי שלא כדרך הנאתן נמי אך מדאפקי' רחמנא בלשון אכילה נפקא כמבואר פ' כל שעה. משא"כ לר' יוחנן הא ודאי אכילה דקרא משמע ליה אכילה ממש וחצי שיעור אך מיתורא דכל קדריש ליה ליכא לאקשוי' דלירבי נמי שלא כדרך הנאתן מיתורא דכל דטעמא רבה איכא לחלק דדוקא חצי שיעור מרבינן משום דחזי לאצטרופי. וא"כ ממילא תמיהת התוס' מיושב דלהכי צריך לומר טעם זה דאלו מדרשה דכל לחוד הוי קשה דילמא אתי לרבוי שלא כדרך הנאתן ולא חצי שיעור ולכל הפחות תרווייהו נרבי להכי הוצרך לטעם זה. וק"ל:
סוף הספר