בית מאיר על יומא· רבי מאיר פוזנר
דף ע.
ריש לקיש אומר משום ברכה שאינה צריכה וכן איתא מס' סוטה דף מ"א ופרש"י כאן שיהא צריך לחזור ולברך. ותימא לי לפום ריהטא למה יהא צריך לחזור ולברך הא כיון דדעתו עלי' כשבירך הא קי"ל בא"ח סי' ר' בברכת פירות כל שהי' דעתו מתחילה אפילו הביאו לו מין אחר שברכתו כברכת מין הראשון א"צ לברך שנית וא"כ אפילו נימא דספר תורה אחרת חשוב מין אחר מה שבאמת לא מסתביר מ"מ יוצא ומכ"ש דאף אפשר מיד להוציא אף הס"ת אחרת שתהיה לפניו בשעת הברכה. ולמה יהא צריך לחזור ולברך וע"ש סי' ק"מ סעי' ג' מדמו הפוסקים ברכת התורה לברכת הפירות וצ"ע. שוב ראיתי שכבר הרגיש הט"ז בי"ד סי' () אבל ישובו לא נראה לי כלל ומה שמדמה לאם אין לו וכו' ע"ש לא דמי כלל ששם מפני הטעם המבואר בתוס' פ' הנזיקין כדי שיהא נראה המספר שבעה קרואים. מעיקרא אינו מנין לפטור אלא פרשה אחת ומברך ברכה אחרונה והרי הוא כמו שחולק סעודתו ומברך בהמ"ז שחוזר ומברך ברכת המוציא אבל הכא מה"ת הא אדרבה יהי' דעתו לפטור הכל בחד ברכה ובאמת נלע"ד מזה ברור כדעת המרדכי שמביא שם. והוא שכמו שנתן הרא"ש הטעם שאין ברכת התורה שחרית פוטר ברכה זו אפילו מיד משום שהיא נתקנה לכבוד צבור כן צ"ל שנתקנה נמי לכבוד הספר תורה גופא שכ"מ שקורין מתוך הספר תורה בצבור אסור לקרות ממנה בלא ברכה ולפיכך יהא צריך לחזור ולברך עליה ומ"מ חשיב אותה ברכה שא"צ מפני שאפשר לגלול הראשונה ולקרות ממנה והמניעה אינו אלא מפני טורח הצבור לפיכך חשבה ברכה שא"צ. וצ"ע על החולקים שם על המרדכי. וע"ש ב"ח וש"ך וק"ל: