בית מאיר על חולין· רבי מאיר פוזנר
דף קי:
תוס' ד"ה דתנן הכבד. ותימא. ונראה לענ"ד ליישב דבל"ז צ"ע גדול מנ"ל לאביי וכמו כן לר"נ גבי עובדא דרב בר שבא דמטעם פולטת ואינה בולעת הנאמר במתני' יהא שרי לכתחלה והלשון אינה נאסרת לא משמע כי אם דיעבד והכי מפורש בפי' המשניות להרמב"ם. הביאו הכא הר"ן ז"ל. ותו כבר תמה הריטב"א לפי' רש"י ז"ל דמפרש דילמא דאיסורא דאינה נאסרת קאי נמי מן איסור האיך יעלה על הדעת לבשל כבד לכתחלה עם בשר איסור או קדירה דאיסורא לכן נראה לענ"ד דמה דפשיטא ליה לאביי דלכתחלה שרי היינו ע"פ פי' ר"ת דמדאורייתא פשיטא ליה דדם הכבד שרי ולא נסתפק כי אם בדרבנן. ולכן מסתבר לר"נ ואביי דמטעם פולטת ואינה בולעת אין ראוי להחמיר אפילו לכתחילה מחשש בלע מועט. דהא אינו אלא ספק דרבנן. ולכן מסתבר להו אם רישא דמתני' הכבד אוסרת בדהיתר משתעי ודמו מדרבנן אסור. ע"כ הסיפא דקתני אינה נאסרת לאו דוקא וה"ה לכתחלה שרי' בנתבשלה לבדה. ומה דתנא לשון דיעבד היינו רק איידי דרישא. משא"כ אם הרישא איירי בדאיסורא והסיפא נמי בכה"ג כפי' רש"י ודאי מודה דהפי' בסיפא רק בדיעבד מטעם דהוא דאורייתא. [ולכן הרמב"ם דמפרש הסיפא לענין תרומה דהוא דאורייתא פשיטא ליה לפרש אך בדיעבד ואזיל לשיטתו דתרומה פירש] וגם מוכח דהא בכבדא דאיסור קשיא על רישא פשיטא ותי' הר"ן דוחק. וצ"ל איידי דסיפא והאיך אפשר לומר על הסיפא איידי דרישא. וא"כ מיושב קושית התוס' דרב ספרא ודאי סבר דאביי ידע המתני' ואך דשאל על לכתחילה. אך עתה בשהשיב לו דלכתחילה שרי ואעפ"כ השיב לו דלמיסר נפשה לא מבעי' לי. הבין מדעתו שסובר דפשיטא ליה נמי הלכתחילה ולא מבעי ליה כי אם למיסר חברת'. ע"ז שפיר השיב לו הא קתני נמי אוסרתן. ובזה מיושב נמי עכ"פ הרי"ף שלא ביאר בהדיא שכבד המתבשלת לבדה בדיעבד אסורה כי אם לכתחילה כמבואר בהרא"ש וע"ש. כי נראה שלא גריס בגירסא שלפנינו דמשמעה אפילו בדיעבד וכן משמעות הר"ן שאך מהרמב"ם הוציא האיסור דיעבד. והוא דחק עצמו בטעם הרי"ף וכתב שלא אסור הלכתחילה כ"א על פי המנהג. כי היכי דלא יחלו על המתני' דקתני ואינה נאסרת. ולהנ"ל ניחא דודאי על המתני' לא פליג אלא על ר"נ ואביי הוא דפליג. דאינהו ע"כ סוברים דדם כבד דאורייתא ודאי שרי. ולהכי פירשו דואינה נאסרת דקתני אפילו לכתחילה. ואיהו מדחזי לאמוראי בתראי דקאמרו כבד דאורייתא וכדאיתא בהרא"ש. לכן פי' ואינה נאסרת דקתני אך על הדיעבד ולא לכתחילה. וק"ל:
שם תוס' ד"ה כבדא מה אתון ביה. בא"ד. וי"ל דמשמע ליה דמיירי אחר מליחה כמו שדרך לבשל בשר. והקשה בני שי' דא"כ מה משני ודילמא התם בכבדא דאיסורא. ור"ל דלעולם מליחה מהני אף לכבד ושם בכבדא דאיסור א"כ היכי תנן ואינה נאסרת דהיינו אם נתבשלה כבד דהתירא עם בשר אסור מפני שאינה בולעת. הא אחר מליחה תו אינה פולטת ובולעת ולמה לא תאסור. וצ"ע: