אור ברסלב

בית מאיר על חולין· רבי מאיר פוזנר

דף קט.

דף קח:

ברש"י ד"ה ותו לא מידי. ועבדינן כר"י וכו' ובין בחלב הדבוק בחתיכות בשר ויש בו ליתן טעם בו ואפילו אין בו כזית דהוי חצי שעור דאסור מן התורה וחתיכה עצמה נעשה נבילה ואין מועילין שאר החתיכות לבטלה וכולן נאסרים ואפילו הן אלף דבהא נמי קיי"ל כר"י דמב"מ לא בטל. מוכח מזה דס"ל דחלב ובשר מקרי מבש"מ בשמא דהא לענין איסור משהו פשיטא דקי"ל כרבא דבתר שמא אזלינן. ועיין ש"ך סי' צ"ח והוא תימא שהרי בפסחים ד' ל' כתב רש"י ד"ה אמר רבא. שמעינן מינה חלב שנפל לתוך קדירה אוסר במשהו. ש"מ דסובר חלב ובשר מב"מ בשמא הוא. וכן הוכיח מיני' באמת הפר"ח סי' הנ"ל. וצ"ע. וע"כ לידחק שלא כתב בחולין כי אם להורות האיסור דבוק מה דקי"ל נמי הכי ונקיט הענין רק לדוגמא חלב הדבוק בבשר אליבא דאביי דאזיל בתר טעמא דודאי חלב ובשר שני מינין הן. וק"ל. ומדדייק רש"י חולין הנ"ל דהוי חצי שעור דאסור מן התורה נשמע מיניה נמי שסובר כפסק הר"מ שבפר"ח סי' צ"ב ס"ק י"ז דבאיסור דרבנן לא אמרינן חנ"נ אפילו בעיקר איסור מן התורה. ולא כס"ד דפר"ח. ואולם הט"ז סי' צ' ס"ק ד' עושה בזה פלוגתא בין הר"מ והרשב"א וע"ש. ובאמת נראה נמי הכי מן הרמ"א שפסק סי' ע"ג דין איסור דבוק וחנ"נ לגבי כבד. אף דקיי"ל דם שבשלו מדרבנן. ומרש"י בתשובתו שפסק נמי הכי בכבד אין ראיה דרש"י לשיטתו דס"ל דם שמלחו או בשלו דאורייתא ולהכי הקשו נמי שפיר בסי' ק' עליה דרמ"א למה לא חש נמי לאיסור דבוק בשמנונית הגיד ועיין במ"י שדחק ליישב קצת. אבל באמת מרש"י הנ"ל נראה לענ"ד שעומד בשטת הרמב"ם:

תוכן העניינים

בית מאיר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה