אור ברסלב

בית מאיר על חולין· רבי מאיר פוזנר

דף קח:

דף קו.

תוס' ד"ה אמאי מותר. עיין בסוגיא זו בהר"ן והוא ביאר באריכות סוף פ' כל הבשר על שמעתין זו דטפת חלב. ותמצית דבריו שפוסק חנ"נ אף בשאר איסורין מדבריהן משום לתא דבב"ח. ודוקא דומיא דבב"ח דהיינו דרך בישול ומטעם זה פסק דלא כמסקנת התוס' דהכא כי אם שצריך בחתיכות ס' לבטל הרוטב ומשום דלהמסקנא דאף חלב אסרה תורה באמת שייך אף ברוטב לומר מב"מ לא בטל משום דהוא דומיא דחלב שאסרה תורה ועשאה נבילה משא"כ למה דס"ד לומר גדי אסרה תורה ולא חלב. אזי באמת לא הי' שייך לומר על רוטב חנ"נ כיון דאף דבב"ח לא אמרה תורה נ"נ כי אם בחתיכה ולא בחלב ובזה סילק קושי' התוס' הכא על רש"י והעלה ג"כ התם דהעיקר מה שאנו אומרין מב"מ לא בטל היינו הנאסר מפני שגוף ההיתר נעשה נבילה והוא מב"מ כמו הרוטב ברוטב. וקשיא הא בשאר איסורין חנ"נ אינו אלא דרבנן כמבואר בדבריו. וא"כ האיך אמרינן לגביה מב"מ לא בטל לר"י ובפרט לתי' אביי דאיירי בשסלק האיסור הא ר' יהודא עצמו מודה במידי דרבנן דמב"מ בטל. כדאיתא צ"ח ע"ב גבי זיעה דמפורש שם הואיל דמדברי' הוא לא אמר ר"י מב"מ לא בטל וכן משמעות התוס' התם. ועיקר קושייתם להר"ן ז"ל שמסיק התם דאי לא דאמרינן חנ"נ וההיתר נעשה איסור לא הי' שייך לומר מחמת פליטה ראשונה מב"מ לא בטל כיון שלא אמרינן זה כי אם בפליטות איסור לחוד מבלי תערובות היתר וא"כ בשאר איסורין נמי הא הפליטה מעורבת עם איסור דרבנן דלא אמרינן גבי' מב"מ לא בטל. ואפשר לדחוק בב' אופנים. או משום דהכא עכ"פ כל הפליטה איסור מבלי תערובות היתר גמור. אף דמעורב דאורייתא ודרבנן שפיר אמרינן גבי' מב"מ לא בטל. וא"נ י"ל דס"ל דלא כהרשב"א ומפרש דדוקא גבי זיעה דקל איסורו הוא דמקיל ר"י לומר מב"מ בטל ולא בשאר איסורים דדבריהם. ודוק:

תוס' ד"ה גדי אסרה תורה והא דנקט וכו'. צ"ע מאוד בדבריהם דנראה סברו דלפי דאמר גדי אסרה ולא חלב אף מדרבנן שרי. וזה נסתר מדבריהם עצמם בדבור הקדום שתפסו לפשיטות וכתבו א"כ אע"ג דגדי אסרה תורה ולא חלב מ"מ מדרבנן החלב עצמו נאסר כשאר איסורין דמ"ש משאר איסורין. וא"כ מה תו קשיא להו במה דנקט כזית בשר ביורה גדולה. הא פשיטא דאלו הי' שיעור גדול של בשר החלב הי' אסור עכ"פ מדרבנן מטעם הבשר שבו. וזה מוכרח נמי מדבריהם הנ"ל כדי ליישבם מקושי' המהר"ם שי"ף. דמקשה דילמא לא אמרו חכמים בשאר איסורים חתיכה נ"נ. אלא במה שבלע גזירת דבריהם עכ"פ הוא אסור מן התורה מצד טעם האיסור שבו ע"י טעם כעיקר דאורייתא אף נמי הצריכו ס' כנגד כולו בביטולו ואמרו חנ"נ. משא"כ בחלב שהתורה התירה אף בשקבלה טעם בשר כמבואר ברש"י. מנ"ל דהחכמים גזרו עליה חנ"נ שיהא שייך לגבה מב"מ. אמנם זה ל"ק כל כך די"ל אחרי דפשיטא לתוס' דאף שהחלב לא אסרה התורה. מ"מ החכמים אסרוה פשיטא להו נמי דכל דתקנו חכמים כעין דאורייתא תקנו וכמו שבשאר איסורין גזרו על הנאסר מחמת טעם כעיקר דאורייתא שיהא אף ההיתר נ"נ. כן סתמא נמי אף במה שעיקר האיסור מדבריהם דומיא דהחלב אלא דזה גופה קשה מנ"ל כל עיקר דלאותה ה"א דהחלב לא אסרה התורה. דהחכמים גזרו עליה איסור כלל. אלא ודאי דזה פשוט להו מלישנא דרב דנקט כזית בשר ביורה ושפיר. ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה