בית מאיר על זבחים· רבי מאיר פוזנר
דף ד:
.... שם כתבו תוס' בשם ר"ת והשתא הא דנקיט בכל דוכתא כל שבחטאת מתה באשם רועה לא נקיט רעיי' אלא לפי שתקנוהו חכמים וכי גמירי הכי גמירי כל שבחטאת מתה באשם קרב עולה דרעי' מדרבנן הוא ולפ"ר קשה א"כ מה קאמר שם ע"א ר"ל לר"א מודינא לך בעולה דאתיא לאחר מיתה. אשם דלא אתיא לאחר מיתה מנלן. ופרש"י מודינא וכו' הואיל ומצינן שבאה לאחר מיתה ואינו מרצה וכו'. ואשם מתוך דלא אתי לאחר מיתה דקי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה מנלן דיקרב שלא לשמן הואיל ואינו מרצה. ואלו לפר"ת הא באשם מדין תורה נמי מצינן אף דמיתה בעליהן יוקרב עולה אף דאינו מרצה. אבל לק"מ דעיקר הסברא אינה מכח מה שמצינן לגבי אשם. אלא דלהכי מודה בעולה דאין צריך לרצויי ומוקרב היינו משום שאינה באה עיקרה לכפרה אלא הוא נידר ונידב והיינו נמי טעמא דכתב רש"י וה"ה לשלמים ושאר קרבנות ר"ל תודה. דמפני שבאים בנדר ונדבה ולא לכפרה שפיר דמודינא שבאים בלא רצוי משא"כ אשם ששחט שלא לשמו ומ"מ כשרים ומקריב כל העבודות לשם אשם כדאיתא ריש מכילתין זה לא מצינן בלא רצוי ולהכי שפיר אף לר"ת בבא לאחר מיתה עולה כיון דנידר ונידב וק"ל: