בית מאיר על זבחים· רבי מאיר פוזנר
דף ד.
בסופו וישנו בצבור כביחיד. עיין בתוס' וקשיא לי הא בדף ג' ע"ב מקשה מי אמר רב לשם חטאת כשירה לשם עולה פסול. אלמא דלאו מינה כו'. והאמר רב חטאת ששחטה על מי שמחויב עולה כשירה וכו' ומשני הכא וכפר עליו כתיב ולא על חבירו וחבירו דומיא דידיה שמחויב כמותו. וזה תינח לבתר דילפינן זריקה שלא לשם בעלים דפסול. כדתי' רב אשי במסקנא מונרצה לו לכפר עליו וידעינן בעבודת זריקה עצמו דאינה פסולה בשלא לשם בעלים אלא במחויב כפרה כמותו. וק"ו בשארי העבודות שאין פסולייהו אלא מכח הזריקה דהיינו בשעת ג' העבודות ע"מ לזרוק שלא לשם בעלים. דאינה פסול אלא במשנה למחויב כמותו. אבל למה דסבר השתא ליליף כל העבודות בבנין אב מזביחה דשלמים ובזביחה דשלמים גופיה באם אינו ענין לשינוי השם תנהו ענין לשנוי בעלים. מה"ת לן לומר דמינה מחריב דלאו מיניה לא מחריב אלא אף בחישב לשאינו מחויב נמי חייב. וא"כ איך פריך מהשינוי קודש שישנו בצבור הא אף שינוי בעלים משכחת בצבור בשחט ע"מ לזרוק לשם נכרי וצ"ע. אף גם צ"ע קושית תוס' דף הנ"ל ע"ב ד"ה רב אשי ומה קושיא דילמא כל הדרשה עיקרה אתיא למעט לשם מי שאינו מחויב דיהא כשר וק"ל: