אור ברסלב

בית מאיר על גיטין· רבי מאיר פוזנר

דף עד:

דף עא.

בעא מיני' רב אסי מר"י כו' מחולים לך מהו. תיבעי וכו'. א"ל אינה מגורשת. עיין ח"ר מקשה מהכא מוכח דאף לרשב"ג ס"ל לצעורה קמכוין. אלא דלא לצעורה בנתינת איצטלית דוקא קמכוין אלא או בנתינת איצטלית או בנתינת דמי'. ולקמן משמע דרשב"ג לית לי' דלצעורי קמכוין אלא דלהרוחה קמכוין. מדאקשינן דכמה היא מניקתו וכו'. ומשני רב חסדא מתני' רשב"ג. כלומר דלא ס"ל דלצעורי מכוין אלא להרוחה הלכך כל כמה דהוא צריך להנקה נתכוין. וברייתא רבנן דאמרו דלצעורי קמכוין והא צערה יום אחד. ע"ש מה שמישבה. ולולא דברי קדשם הי' מסתבר לי ליישבה ע"פ דאיתא בש"ע ח"מ סי' רמ"א המתנה עם חבירו לתת לו חפץ פלוני יכול לתת דמי החפץ. משא"כ בתנאי גיטין. והוא מרבינו ירוחם שבב"י סי' ר"י מחודש כו' מסיים על דין זה כך מוכח פ' מי שאחזו:

כי דוקא בגט צריך ליתן לו החפץ עכ"ל. בודאי משמעות לשונו אפילו אם החפץ בידו יוכל ליתן לו דמי החפץ. ומלבד שצריך עיון היכי מוכח. אף גם הניח בתימא בתשובת פ"מ שאלה צ"ב בחלק הראשון שהרי מן הש"ס הנ"ל מבואר איפכא. דאיתא שם דף ע"ה ת"ר ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזירי לי את הנייר ה"ז מגורשת. מ"ש רישא ומ"ש סיפא. אמר ר"ח הא מני רשב"ג הוא דאמר תתן לו דמי'. מתקיף לי' אביי אימר דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיני' היכא דאיתא בעיני' מי אמר. ש"מ דפלוגתא דרשב"ג ורבנן איירי היכי דליתא בעיני'. אבל אם איתא מחויב לקיים תנאו. דהא רשב"ג דלית לי' לצעורי אפ"ה היכי דאיתא מחויב לקיים תנאו וה"ה לרבנן בשאר תנאים דכי אית' בעיניה מחוייב ליתן החפץ עכ"ל. וכבר כתבתי בצדו דלמה שהוציא הרשב"א הנ"ל. דאף לרשב"ג ס"ל דלצעורא קמכוין אלא דלא לצעורה בהאיצטלא דוקא אלא או בנתינת איצטלא ר"ל אם יהי' בעין או בנתינת דמי' אם יאבד. א"כ לק"מ דזה דוקא בגיטין משא"כ בשאר תנאים דכל התנאי אינו אלא רק להרוחה אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן. אך עדיין צ"ע מהיכי מוכח דילמא אפילו בתנאי דלהרוחה כל היכא דאיתא בעיני' מחוייב לקיימו כדהתנה ממש. אמנם י"ל מכח קושי' הרשב"א הנ"ל הוא דהוכיח הכי. והיינו משום דמתורץ קושי' הרשב"א ע"ד זה דמה דפשט ר"י לרב דאינה מגורשת אף לרשב"ג משום דאף רשב"ג ס"ל דלצעורה קמכוין היינו משום דנמי ס"ל כמסקנת אביי דמתקיף על ר"ח אמר אימר דאמר רשב"ג היכא דליתא בעיני' היכי דאיתא מי אמר והיינו משום דאף רשב"ג ס"ל לצעורא. משא"כ רב חסדא לשיטתי' דס"ל לרשב"ג אף היכי דאיתא יכולה ליתן הדמים. והיינו משום דבאמת ס"ל לרשב"ג לא ס"ל כלל לצעורה. להכי משני נמי המתני' רשב"ג. וזה ניחא אלו ביתר התנאים לכ"ע אמרינן מה לי הן וכו'. משא"כ אלו אף בכל התנאים אמרינן היכי דאיתא מחוייב ליתן החפץ ממש לא אזיל פשיטת ר"י אף למסקנת אביי ולא מוכרח כלל דאביי ס"ל לרשב"ג לצעורי. והדרא קושי' הרשב"א לדוכתה () ואפילו לשטת תי' הרשב"א על קושיתו שפיר הוכיח הר"י דינו דאל"ה אלא דאף בכל תנאים כל היכי שהחפץ בעין מוכרח לקיים התנאי בגוף החפץ. קשה מאוד מה ס"ד דרבה דהוי סבר בדרשב"ג אבד ל"ד. א"ו דרבה סבר דלרשב"ג כלל לא מכוין אלא להרוחה והוי כתנאי דעלמא. ואביי מתקיף משום דאף לרשב"ג לצעורי מכוין בהדי הרווחה שהוא עיקר. כדברי הרשב"א. אך אין מוכרח כי בלא זה ניחא כנ"ל לשיטתי' ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה