בית מאיר על ברכות· רבי מאיר פוזנר
דף נג.
ת"ר היה מהלך חוץ לעיר והריח וכו'. ר"י אומר וכו'. אטו כלהו לכשפים מקטרן הו"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד לא מברך וקשה לי למה לי להמציא מיעוט לגמר ת"ל דהוי מיעוט כותים. שהרי ר"י לא אמר אלא רוב ישראל. וכיון דמן רוב ישראל נמי מיעוט מקטרן הוי להו רובא שלא לברך דהיינו מיעוט דכותים ומיעוט דמקטרן. ואין לומר משום דבאמת בכ"מ משמע דתרי מיעוטא אינו נחשב אלא מחצה על מחצה. ולעיל מזה מסיק דמחצה על מחצה מברך הן אמת דזה גופא קשיא לי למה מברך במחצה על מחצה הא בפ"ב דמכשירין מבואר דבכל ענינים ואפילו בדרבנן תמיד מחצה על מחצה דינו כרוב לחומרא ולמה לא נחוש הכא לברכה לבטלה ונידן מחצה ע"מ כרוב דלא ליברך וצ"ע]. ולהכי מוכרח הכא להמציא מיעוט דלגמר. כי היכי דליהוי ב' מיעוטי בלא המיעוט דכותי' דאז ג' מיעוטי ודאי הוי רוב ולהכי אינו מברך. דהלשון אשתכח רובא דלאו לריחא עביד משמע דאף ע"י ב' מיעוטי דלאו לריח נעשה רוב בלא המיעוט דכותים שהרי המיעוט דכותי' לריח עביד אלא משום דמסיבתם לע"ג הוא דאין מברכין [ובאמת גם זה צ"ע למה יחשב תרי מיעוטי לרוב לא למחצה ע"מ] ואולי יש לומר דתרי מיעוטי שאינם מסוג אחד כגון מיעוט כותים דטעם דלא ליברך משום דמסיבתם לע"ג. וטעם מיעוט מכשפין משום דלא נעשה להריח. אינם ראוים לצרף. ועיין נמי מס' יבמות דף קי"ט ע"ב ד"ה אלא וצ"ע כי אפשר דממעוט נכרי' נמי חשוב נגד רוב ואין ראוי לצרף:
סוף הספר