אור ברסלב

בית מאיר על ברכות· רבי מאיר פוזנר

דף מט:

דף מח.

תוס' ד"ה ר"מ סבר כו' וגם לאביי כו' דהא קים לי' ר"י בשיטתי' דאינו מוציא רבים ידי חובתן עד שיאכל כזית. קשיא לי לפום רהיטא לפי מסקנתם לעיל דף מ"ח ע"ב סוף ד"ה עד שיאכל. דבאמת מצד חיובו אף בדאכל כזית והוא מחויב דרבנן א"י להוציא המחוייב מדאוריית' כי אם העיקר שמחויב נקרא בלא זה. אלא שצריך כזית כדי שיוכל לומר שאכלנו משלו. וא"כ מאי ראי' דלמא לעולם פטור מבה"מ עד שיאכל כביצה דהוא אכילה שיש בה שביעה. ומה שמוציא בכזית היינו משום דאע"פ שיצא מוציא. ומכיון שאכל כזית דכ"ע מודים דאכילה בכזית שוב יוכל לומר שאכלנו משלו. וק"ל. מצאתי בפי':

שם אמר שמואל לעולם וכו'. תנן וכו'. ועיין בתוס' ד"ה לעולם. ויש להקשות הא ר"ע דפליג על ר' ישמעאל וס"ל דאין צורך לומר המבורך. ע"כ לא ס"ל כשמואל. דאל"כ קשה אליבי' קושית הירושלמי. וע"כ לומר דשמואל באמת אזיל אליבא דר' ישמעאל דנהיגי עלמא כוותי' כדלקמן. והוציא מדעתו מדקפיד לומר המבורך כדי ליכלל את עצמו ה"ה דלעולם וכו' ויאמר נברך. וא"כ יש לתמוה מה מקשה מן מה דתנן בג' והוא אומר ברכו שהם דברי ר"ע כמבואר הא ר"ע באמת לא ס"ל הכי מדלא קפיד נמי על המבורך. וא"ל דבאמת הקושי' ל"ד מהרישא. אלא מהסדר של במאה ואילך שהם דברי ר"י הגלילי. שהוא מן הסתם נמי בזה כר' ישמעאל ס"ל,. דהא ר"י הגלילי נמי אמר בלשון ברכו. ומשמעותו. בלא המבורך. וע"כ או דס"ל נמי כר"ע דאין קפידא באמירת המבורך. או משום דממאה ואילך אומר אלהינו כבר כולל עצמו. וא"כ הדר הקושי' לדוכתה. ואפשר דסובר תלמודן מ"מ דברישא בשלשה והוא נמי כר"י הגלילי אתי' דמסתמא כר"י ס"ל דבבה"כ אומרים המבורך ובבה"מ בל"ז ע"כ לומר דאין לומר (המבורך ושפיר מקשה) המבורך קאי על השם ודוק:

תוכן העניינים

בית מאיר על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה