אור ברסלב

בית מאיר על ברכות· רבי מאיר פוזנר

דף מח.

דף מו:

ינאי מלכא ומלכתא כריכו ריפתא וכו'. התוס' בפסחים דף ק"א ע"ב ד"ה כיון וכן הרשב"א הכא מקשו כיון דאמרו מאן יהיב לן גברא. לברוכי כמאן דאמר הב לן ונברך דמי ואיך יצטרף תו עמהם. דהא לעיל דף מ"ז ע"א איתא רב ושמואל יתבו בסעודתא וכו' הרי שכיון שהי' אסור להו לאכול אי אפשר תו לאיצטרופי וע"ש. ובעניותי א"י מה הקושי' יהי' איך שיהי' אם הדברים כמשמען שלא הי' סועד אלא המלך והמלכה. א"כ הא ודאי אף בהדי שמעון בן שטח לא הי' זימן אלא מפני שאינהו לא ידעו לברוכי הי' צריך להו סופר דידע לברך. כדקי"ל דף מ"ה ע"ב שנים שאכלו כא' וא' בור הסופר מברך ובור יוצא אלא דינאי סבר דיכול להוציאו כמו בכל ברכו' מצוה. ואף דלא אכל עמהם מצד ערבות. ושב"ש סבר דבשתיית כוס יין חשוב שנים שאכלו ובזה לגרמי' הוא דעביד דצריך כדי להוציא אחר באכילת כזית. והכל כמבואר בתוס' ורשב"א ורא"ש. ומה ענין זה לצירוף דעובדא דרב ושמואל שהיו שניהם סופרים וחייבו לברך כ"א לעצמו. אלא שרב שימי בר חייא סבר לאצטרופי לזימון של שלשה ולהוציאם ע"י זימון. ולהכי אמרו ליה שכיון שאסור להו לאכול לא הוי צירוף וחייב לברך כל אחד לעצמו. ואם התוס' מבינים דלא ינאי בלחוד סעד אלא אחר עמו (וכן עיקר מדאמר שמעון בן שטח היכי אברך ברוך שאכל ינאי משלו. דהוא ברכת זימון]. נימא נמי דאחרים סעדו עמו. ונתחייב מלבד שמעון ב"ש בזימון אלא דלא ידעו לברוכי ואך שב"ש יוציא' בזימון ובברכת המזון. ומה שייך בזה דלא חזו לאצטרופי. כיון דמבלעדו היה להם חובת זימון. וצ"ע:

תוכן העניינים

בית מאיר על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה