בית מאיר על ביצה· רבי מאיר פוזנר
דף לו.
שתי חלות מוקצו' הן. יש להקשות הא מסיק הגמ' דף ו' ע"ב דאפילו לר' יהודא מוכן לכלבים הוי מוכן לאדם. וי"ל דדוקא מידי דלא חזיא לאדם ממילא ומוכן לכלבים. הוא דאמרינן הכי משא"כ מה דדחי ואקצה בידים לכלבים ועשאו מוכן לכלבים זה לא גרע ממוקצה דעומד לסחורה דהוי לר"י מוקצה. ותו מצאתי בחידושי רשב"א חולין דף ט"ו ע"ב ד"ה הא דאמר רבא כתב שם על פי' ר"ת דבדלעת תלוש איירי זה לשונו. י"ל שאני דלעת דכיון שעומדת לאכילת אדם ואינה עכשיו ראוי' לאדם אע"ג דחזיא לבהמה מוקצה הוא ומוקצה קרית להו עכ"ל. וכן איתא בתוס' התם:
שם במאי אוקימתא כר"י אימא סיפא וכו'. צ"ע דהא איתא סוף הסוגי' דדבורים הוי אין במינן ניצד וידוע דבר שאין במינן ניצוד אף כי מכוין לא הוי אלא פטור אבל אסור כמבואר סי' שי"ו בטור א"ח. ואיתא בכתובות דף ה' ע"ב ד"ה אם תמצא לומר ומיהו הכא כיון דאיכא תרתי מותר לכתחילה והכי מסקו שם לתי' א"נ. הרי מבואר דבמידי דפטור אבל אסור מודה ר"י דבהצטרף אינו מתכוין מותר אפילו לכתחילה ואפילו לתירוצם קמא דבעינן נמי מצוה מ"מ קשיא דהא הכא איכא נמי הפסד ממון. דמש"ה פורס המחצלת וידוע דדין הפסד ממון חדא הוא עם עסק מצוה וא"כ מה קשיא להגמ' לר' יהודא. והאמת שלדברי הב"י בסי' שי"ו הנ"ל שכתב דדבורים הוי במינן ניצוד שפיר. וכן באמת עינינו רואות דדרכם לצוד. אלא שהאחרונים השיגו עליו ממסקנת הש"ס. ואפשר לדחוק לשיטתו דהכי פי' הגמ' מהו דתימא אין במינו ניצוד שרי ודבורים נמי הוי אין במינן ניצוד קמ"ל דהן במינן ניצוד וצ"ע. וגם עיין במ"א סי' שי"ד ס"ק ה' וסי' שי"ו ס"ק ודוק: