אור ברסלב

בית מאיר על ביצה· רבי מאיר פוזנר

דף לה.

דף לד.

ורמינהו הי' אוכל באשכול פרש"י ז"ל וסתם אשכול לא נגמר מלאכתה וכן מבואר בתוס' ד"ה ר"א. והיש"ש משיג על רש"י ז"ל ועל הר"ש שפי' נמי הכי מכח קושייתו חדא האיך יחליק ר' יוחנן על ר"א ור"י ותו מדוע לא אמר לאפוקי מדר"א ור"י וקאמר לאפוקי מדהלל ולכן כתב ע"כ נראה דהאי דאשכול בנגמרה מלאכתו איירי וגמ' דפריך מכח כ"ש היא דפריך דאלמא שמעינן לר"א דאפי' דבר שנגמרה שבת אינה קובעת ע"כ. ואני תמה עליו איך מלאו לבו לחלוק על פי' כל הראשונים רבותינו אשר מימיהן אנו שותים כל יום בצמא את דבריהן ופירושו ודאי תמוה. דא"כ האיך ס"ד דמקשה לומר דר"א ס"ל שבת אינו קובע אפילו בדבר שנגמר מלאכתו. תינח שבת חצר מה איכא למימר אם בדבר שנגמר מלאכתו לא יקבע אלא מה יקבע. הא כבר הביא רש"י ז"ל לעיל סוגי' דהשוכר דחצר ובית שוים. וקושיותיו מעיקרא ליתא וחדא בחברתה מיתרצה דמה דר' יוחנן נקיט נפשי' לחלוק על ר"א ור"י היינו מדמסייע לי' רב יהודא שהעיד שהלל לעצמו אוסר וכל בני דורו החכמים חלקו עליו. ולכך נקיט נמי לאפוקי מהלל כדי להביא דברי ר' יהודא שממנו הוציא הלכה שלו וק"ל:

תו הביא היש"ש שם גירסא בשם הרמב"ם איפכא ר"א אומר לא יגמור ור"י אומר יגמור והתמי' עליו מכח סוגי' דהכא כבר הביא התוי"ט שם דאף הרמב"ם הדר בי'. ומ"ש היש"ש ואף מהר"ש דזרעים משמע נמי דס"ל כגירסת הרמב"ם בזה ודאי לא דק דזה לשון הר"ש בריש דבריו שם ר"א אומר יגמור דאין שבת וחצר קובעים אלא בדבר שנגמר' מלאכתו הרי להדיא שגורס כגירסת רש"י. ואולם מה דקשיא ליש"ש על קושית הר"ש דמקשה על ר' יוחנן מר"א וההלכתא כר"י. ולכך דחק עצמו דסובר לגירסת רש"י דר"נ מפרש דלא פליגו ר"א ור"י. ומר אמר יגמור למוצאי שבת ומר אמר לא וגמור בשבת מה שאין הדעת סובל. ושוב הקשה על פי' זה ומ"מ קשה מנ"ל דלא פליגו. והניח הר"ש בקושי'. ונלענ"ד ליישב דברי הר"ש בפשוט משום דבפרק ד' ממעשר הביא נמי הר"ש בשם הירושלמי שהקשו על ר' יוחנן שהביא דס"ל אפילו לא לקטום לאכילת שבת נמי שבת טובלת אותם שמיד שקידש עליהם היום אסורים לאכול מהם ארעי אפילו במוצאי שבת מהא מתני' דתינוקת דמשמע דוקא טמנום לאכילת שבת דהיינו מעשה. ומשני אליבא דר' יוחנן דהמתני' לאו דוקא טמנום. דה"ה בקידש עליהם היום בלא יחדום לשבת נמי אסורים עולמית דשבת טובל אלא דנקיט המתני' טמנום לרבותא לאשמועינן דאפ"ה בחול קודם שבת שרי. ולכך קשיא להר"ש. נמצא לר"י לא אתי' המתני' דתינוקת כר"א. דהא ליכא למימר יחוד שאני דהא איהו מוכרח לבאר המתני' דטמנום לאו דוקא וא"כ המתני' עכ"פ דלא כר"א וזה לא ניחא להר"ש כמו הכא לרש"י מדתנא סתמא בלא מחלוקת ודוק. אך אי קשיא הא קשיא לי על הר"ש שם במסקנא דהטעם הואיל והתחיל בהיתר לכך יגמור במוצאי שבת א"כ מה מקשה הגמ' הכא דילמא זה נמי טעמי' אפילו אי ס"ל יגמור בשבת. לכן לענ"ד מחוורתא כדתירץ רש"י ותוס' הכא דשאני בין קביעות שבת לדבר שנגמרה מלאכתן טרם ראיית פני הבית לקביעותו לדבר שלא נגמרה מלאכתו וק"ל:

תוכן העניינים

בית מאיר על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה