בית מאיר על ביצה· רבי מאיר פוזנר
דף כ:
תוס' ד"ה והביא ותימא וי"ל דלאו דוקא בעזרה אלא בהר הבית. כדברי' מבואר בירושל' בהר הבית, אבל מ"מ תמיהתם צריך ביאור דהא מדקאמר כל הרוצה לסמוך ש"מ דאמר להו להביא עולת ראי' ושלמי שמחה. והכי מבואר בירושלמי. וא"כ הא פשיטא שהקדישו אותם ומה חולין לעזרה איכא. וצ"ל דהכי פי' דהא מדהעולם לא הי' מביאין וסברו כב"ש והכי מבואר בירושלמי. והצאן אלו שהי' מוכן להם לא הי' רצונם להקריב כ"א בחה"מ ומסתמא עבדו ונהגו עצמם כדאיתא בפסחים ס"ו ע"ב בשם הילל הזקן כדי שלא יבאו לידי מעילה ונמצא ממילא שעדיין לא הקדישו מאתמול ומשמע להם נמי שלא קבע ולמד להם דהלכת' כב"ה עד שהיו מקובצים בעזרה. ונמצא כשהביאם וסברו דהלכה כב"ש לא היו רשאים להקדישם בי"ט דדוקא לב"ה כמו שמותרים בהקרבה מותרים נמי להקדישם כמבואר פסחים דף הנ"ל משא"כ לב"ש וממילא כשהביאם לעזרה עדיין חולין הי' ושפיר מתמיהים ע"ז. ואולם כ"ז דחוק והעיקר שמשמע להו לתוס' שלא מן המוכנים ביד המון עם לקרבנות קיבץ כי אם שאיהו קיבץ והביא צאן חולין מצאן קדר כמבואר בירושלמי. ואיתא שם נמי שביקר אותן ממומין ובודאי משמע שלא הי' יכול להקדישם טרם שהביאן לעזרה דהא איהו אינו מחויב כ"א בקרבן אחד וכ"ז שהם שלו לא הי' רשאים להקדישם לצורך אחרים עד שבאו והקנה להם להבעלים ואז הבעלים כל אחד הקדיש קרבן שלו שהוא מחויב ושפיר הקשו ועם כ"ז עיין מס' ב"ב דף פ"א ע"ב ד"ה ודילמא וכדברי' התם מבואר בתוס' עוד בכמה מקומות בש"ס וא"כ לענ"ד אין מקום לתמיהתם וצ"ע:
בתוס' ד"ה לכם לענ"ד פה אין דבריהם מוכרח כלל כמבואר ברש"י ז"ל ד"ה מדאורייתא נמי די"ל טעמייהו דב"ה דנדרים ונדבות ממעטו מוחגותם אותו חג. חגיגה אין דזמנו קבוע ולא שלמי נדבה. אבל עולת ראי' מרבינן מל"ם. וגם בדף י"ב שכתבו דטעמייהו דב"ה בנדרים ונדבות הוא מלכם אינו מוכרח דאף לפי' רש"י ניחא דלא הוי לב"ה כ"א איסור עשה אך בפסחים פרק א"ע דף מ"ו שם משמע כדברי' ע"ש ודוק. ודברי התוס' שם נמי צ"ע קצת. ולדברי התוס' מוכרחים אנו לומר דר' יהודא דאית לי' לקמן לכם לכל צרכיכם ס"ל כמ"ד נדרים ונדבות קרבים בי"ט ודוק: