בית מאיר על ביצה· רבי מאיר פוזנר
דף כ.
אמר לי' נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח וכתבו תוס' ודוקא דאמר הכי אבל אם אמר איפכא וכו' לא וכן בנזיר וכן משמע וכו'. לענ"ד ר"ל דאלו אמר איפכא כיון דלא שייך לומר כדכתב רש"י ז"ל דכיון דאמר הרי עלי נתחייב וכי הדר אמר על מנת לאו מילתא הוא שהרי לא נדר אלא על תנאי דמקודם ולהכי כיון דלא אפשר שיתקיים התנאי אף נדרו אינו נדר ואין הקרבן תודה אלא נשאר חולין ובנזיר אינו נזיר וא"כ תו ל"ק ממה דאיתא במס' קדושין דף כ"ג ע"ב דלהכי לר"מ בכסף דוקא משל אחרים דסבר כי אמר לי' קני קני עבד וקני רבו וכי אמר ע"מ לאו כלום קאמר ול"ק הא אפשר מ"מ משל עצמו אלו אקני לי' אחד מנה ואמר לו איפכא ע"מ שלא יהא לרבך רשות בו אני מקנה לך דז"א דאפילו אמר איפכא לא קנה העבד אלא הקנין בטל מדלא אפשר להתנאי להתקיים ושפיר. ואולם בפ"ח מהל' נזיר העתיק הכ"מ בהלכה י"ד פי' התוס' בלשון זה. ואי אמר איפכא ע"מ שאגלח ממעות מעשר שני הוי נזיר ומגלח ממעות מ"ש. וכן כתב הל"מ פ"א מהלכות ק"פ תוך הלכה ג'. ולענ"ד זה ליתא חדא דזה א"א כיון דכל דבר שבחוב אינו בא אלא מן החולין והוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה. ותו דקשיא הנ"ל דנימא גבי עבד נמי כי אמר איפכא שיהא כמו כן של העבד ולא יהא רשות לרבו בו. ואפשר נמי משל עצמו. אמנם אף לפירושי בדברי תוס' קשיא לי הסוגי' דקדושין דמ"מ הא מוכרח דאף אלו אמר איפכא ע"מ שאין לרבך רשות בו דעכ"פ לא קנה העבד וא"כ קשה ממ"נ אם תנאי זה לא מקרי מתנה ע"מ שכתוב בתורה הכל קשיא מדוע לא נימא אם אמר איפכא כיון דלא שייך לומר כיון דאמר קני וכו' נימא דנתקיים ויקנה העבד בלא רבו ואם נאמר דזה נמי מקרי מתנה ע"מ שכתוב בתורה שהתורה אמרה מה שקנה עבד הנה רבו. וא"כ שפיר לר"מ דאף אי אמר איפכא מ"מ לא עדיף מהמקדש אשה ע"מ שאין לך עלי שאר דלר"מ הרי זו מקודשת ותנאי בטל. ועיין בתוס' כתובות פ' אע"פ דף נ"ו אף אי כפלי' לתנאי' וא"כ ה"נ כן. מדוע תלה הדברים כיון דאמר קני. ות"ל אף אלו אמר איפכא נמי נימא התנאי בטל והמעשה קיים. וקנה עבד וקנה רבו. ומכ"ש דקשה בין כך ובין כך על ר' אלעזר דאמר כל כי האי גונא דכ"ע ל"פ והבמ"ע ות"ל הא רבנן פליגו עלי' דר"מ באע"פ וסברו בדבר שבממון תנאי קיים. וא"כ מאי ארי' כגון דאקני לי' ע"מ שתצא בו לחירות הא בע"מ שלא יהי' לרבך רשות בו נמי משכחת תמיד לרבנן בכסף משל עצמו כגון איפכא ע"מ שלא יהי' לרבך רשות בו קני דהא אז נא שייך כיון דאמר לו קני קני הוא וקני רבו וכו' וממילא נימא דהוי התנאי והמעשה קיים וצ"ע ודע דזה ל"ק לפירושי בדברי התוס' הכל קשיא למה לא נימא אף כי אמר איפכא דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה וליהוי התנאי בטל והמעשה קיים דהיינו הנזירות והנדר יהא קיים ויביא מן החולין כי עיין בדברי בספרי ב"מ שם הבאתי דלא אמרינן מתנה ע"מ שכתוב בתורה התנאי בטל והמעשה קיים ע"פ תי' תוס' באע"פ הנ"ל אלא במקום מעשה דחידוש הוא משא"כ בדבר המתקיים בדבור שפיר אמרינן דהמעשה בטל ע"י הדבור של התנאי דאתי דבור ומבטל דבור. (וי"ל דכאן אין ענין לומר לרבנן בדבר שבממון תנאי קיים כיון שהתנאי הוא עם העבד חובת () האדון ודוק]. משא"כ כשאומר הרי עלי תודה ע"מ דשייך דברי רש"י דמיד הוי כמסירה ושוב לא מועיל הע"מ והוא על דרך שפי' רש"י במס' ב"מ דף צ"ד ועיין בתוס' פ' אע"פ הנ"ל. ודוק כי עדיין צ"ע:
שם תוס' ד"ה דלא גמרי שלמי חובה כו' השתא כו' דבריהם השתא אין להם מובן דהא במסקנא קיימי הכי. תו בדבור זה ורש"י פי' במתני' וכו' ויפה פי', משמע מדברי' אבל לתנאי דהכא דהיינו ר"י בר יהודא דס"ל דבצריך וא"צ פליגו לא הוי טעמא דב"ש משום השבות של שמוש בע"ח. אף דרש"י פי' ד"ה ב"ש הוא הלכך לא דחי' סמיכה דידהו י"ט ומוכיח דמשום שבות הוא אף לההוא תנא אבל ז"א דהא בביצה מבואר דשבות לא הוי כי אם אם סמיכה בכל כחו בעינן. וא"כ קשיא דבח"ה נמי יאסרו ב"ש משום עבודה בקדשים. דהא א"צ סמיכה ס"ל אלא ש"מ דלההוא תנא לא הוי סמיכה בכל כחו. וא"כ ע"כ מה דפי' רש"י דלא דחי' סמיכה י"ט. אך משום טירחא דלא צריך הוא. כן ראיתי פי' דברי תוס' עם רש"י אלו בקונטרס מפראג בשם הגאון המנוח ר' מאיר ר' פישלש ז"ל: